קול הרמז קדשים· רבי משה זכות
חולין · פרק ג משנה ד
ניקבה הגרגרת. אע"ג דחיותו של העוף קל מ"מ אין נקב וסדק פוסלים בו, הר"ן (במתני'):
חולדה. עיין ברישא דהתם כתיבנא צריכותא דהאי בבא:
תי"ט ד"ה רבי אומר וכו' - משום וכו'. האי בורכא היא, דכיון דכאן מיירי בפלוגתא גם שם היה יכול למתנייה. ועוד דאי הוה תנייה לעיל היה צריך לחזור ולשנות כאן ניקב ורבי אומר אפילו ניטל, והיו הדברים כפולים. אבל נראה לי דאי הוה תני לעיל ניטל, הוא אמינא דהיינו דוקא ניטל כולו, ואינו כן דאפילו נשתייר בו כדי שיעבור המאכל הוא טרפה כדכתב הר"ן, והביאו ההגהה בשו"ע סוף סי' ל"ג: