קול הרמז קדשים· רבי משה זכות
חולין · פרק ג משנה ג
ניקבו הדקין. אע"ג דכבר תנייה בטרפות הבהמה וכל שכן בעוף, כתב הר"ן (במתני'), דתנייה משום דבעי למיתני בכשרות יצאו ולא ניקבו, דלא תימא דטריפה בעוף דחיותו קל:
נפלה לאור וכו'. הא דנקט לה דוקא בעוף, להרמב"ם ודעמיה משום דבעוף הוא דאיכא האי איסורא אבל לא בבהמה דעורה מגין עליה, וכן פסק השו"ע יו"ד סי' נ"ב ס"ז, אבל לפי הר"ן ורבוותא אמרינן דסברי דה"ה בבהמה. כתב הר"ן (ד"ה אדומין), דנקט עוף דשכיחא ביה הנפילה לאור יותר מן הבהמה דלא שכיחא כולי האי בביתא, וה"נ דרסה וטרפה בכותל [דנקט בעוף אעפ"י שכך הדין בבהמה]. ונקט עוף לרבותא דאע"ג דחיותו קל מ"מ כשירה אם שינתה:
ירוקים. פי' הר"ב כגון הלב והכבד וכו'. אע"ג דבכל בני מעים פוסל השינוי אם נפלה לאור, מ"מ לא תני תנא בכלל אם נשתנה לאשמועינן דאפילו הלב והקרקבן שהם עבים השינוי פוסל בהם כנ"ל. והר"ן (ד"ה אדומים) כתב וז"ל, וא"ת ואמאי נקט מתניתין טפי אדומים שהוריקו מירוקין שהאדימו, וי"ל לרבותא שאעפ"י שדרך האש להאדים משכחת לה דאדומים כשרה. ולדרכו ז"ל לא מתיישב אמאי לא תני סתם אם נשתנו טריפה:
הרע"ב הכתה וכו' - ביד וכו'. ומשום הכי לא תני דרסה, והא גופא קמ"ל דכל מכת חולדה דאינה במקום שיש לחוש לנקיבת המוח כשרה, ולאפוקי דרוסה דבכל כנגד החלל טריפה:
ד"ה ירוקים וכו' - אדומים וכו'. והר"ן פי' אם אדומים, כלומר אע"ג שהוסיפו אדמימות כשרה:
תי"ט ד"ה ואלו וכו' - נקובת וכו'. וגם נראה לי דבנקובת הושט גופיה יש חידוש דלא תימא ניקב אחד משני העורות טרפה:
תטרף בנשבר וכו'. ז"ל הרא"ש (סי' מז), דלא תימא כל עוף קרומו רך כמו עוף המים ויטרף בשבירת העצם, ע"כ. ור"ל דלא תימא שיהיה כל עוף כעוף של מים דמיטרף בשבירת העצם, קמ"ל דבעינן בסתם כל עוף שינקב הקרום, שאם בדק בדחיקת האצבע או שאר בדיקות דאמר בגמרא (נו,א), ולא נמצא העוף נקוב כשרה, ולא תימא דאין לה בדיקה וכעוף של מים. וא"ת ומנ"ל דהא קמ"ל, דילמא דאיצטריך לאשמועינן דלא תיסק אדעתין דבפחת הגולגולת גרידא טרפה כד הוה ס"ד בבהמה, וכנז"ל משם הר"ן, ואע"ג דאשמועינן בבהמה אימא דאף בעוף דחיותו קל צריך להודיעו, ולפי זה לא נימא דאית בדיקה במוח סתם העוף אלא דכל עוף כעוף של מים, וי"ל דמשום הכי איכפל תנא וכתב בכשרות (נו,ב), הכתה חולדה מקום שאין עושה אותה טרפה, דתרי זמני מזהיר על המוח, חדא לומר דאין כל עוף כעוף המים ודאית לה בדיקה: