קול הרמז קדשים· רבי משה זכות
חולין · פרק ג משנה ב
כזית. ברי"ף נראה דגרס כל שהוא, דכתב הר"ן (במתני') וז"ל, ניטלה הכבד ונשתייר הימנה כל שהוא, אי לא תנא הכי הוא אמינא מאי לא נשתייר הימנה כלום דקתני רישא דליכא כזית דכל פחות מכזית כמאן דליתיה דמי להכי תנא ונשתייר הימנה כל שהוא לאשמועינן דאפילו פחות מכזית כשרה, ע"כ. ואע"ג דהויא מתניתין דלא כהלכתא, כבר כתב הרי"ף על בבא דרישא (סי' תשכא), דלא נשתייר וז"ל, אוקמינא כרבי שמעון ולאו הכין הלכתא אלא בעינן דנשתייר כזית במקום מרה וכזית במקום חיותה, ע"כ. ומינה דל"ג הרי"ף כזית בסיפא, דאם כן הו"ל למימר הלכתא כסיפא דתנן כזית. והגם דיש לדחות דאמר הכי לקצר, דאי הוה אמר הלכתא כסיפא הוה צריך להאריך ולומר והאי כזית אוקמתיה רב פפא (מו,א) במקום מרה ובמקום חיותה, מ"מ הר"ן ודאי גריס הכא כל שהוא, ולדידיה מתני' כולה כרבי שמעון. וא"ת והא בפסקא דרישא מקשינן בגמרא (שם), מכלל דכל שהוא כשרה והתנן ניטל הכבד ונשתייר ממנו כזית, דהיינו דוקא כזית כשרה, ומשני [רב יוסף] לא קשיא הא ר' חייא הא ר' שמעון בר רבי, והא קמן דקתני בסיפא כזית נראה דהר"ן סבר דלא מקשינן ממתניתין אלא מברייתא, ולדידיה ניחא דמוקי לה כרבי חייא אע"ג דאינו תנא גמור שלא נזכר לתנא בשום משנה, אפילו הכי כיון דהוא סידר הברייתא נוכל לומר ששנה כאותו תנא דההיא ברייתא משום דס"ל כוותיה:
הרע"ב ד"ה ניקבה הגרגרת, - בלא וכו'. פי' ומשום הכי צריכא
למתניתין למתנייה לאשמועינן שיעור החסרון. וכן כתב הר"ן (עי' בר"ן מה,א ד"ה ניקבה וכו' נקבים), שלכן נשנית בבא זו. כיון הר"ב באמרו בלא חסרון איסר וכדמפרש וכו', ור"ל שזו היא כונת התנא מעיקרא:
ד"ה נפחתה הגולגולת וכו'. אם יש בפחת כסלע טרפה. והאי דנקיט לה סתמה נפחתה הגולגולת, היינו טעמא שלפי ששנינו (מ"א), ניקב קרום של מוח טרפה, אשמועינן שאין נקב פוסל בגולגולת כמו שפוסל בקרום של מוח, הר"ן (ד"ה אמר רב נחמן):