אור ברסלב
קול הרמז קדשים חולין › פרק ב משנה ט

קול הרמז קדשים· רבי משה זכות

חולין · פרק ב משנה ט

פרק ב משנה ח

אין שוחטין. דוקא לכתחילה אבל בדיעבד שחיטתו כשרה, כן כתב

הרמב"ם פ"ב ה"ה מהל' שחיטה. ונראה לי לחלק בין אלו לשל המשנה הקודמת, דהתם אפילו בדיעבד פסולה משום דעקם שפתיו לומר לשם הרים, ועוד דמחלפא בשחיטה לשם ע"ז, מה שאין כן כאן דמשום שלא יאמרו הוא דאסור לכתחילה אבל בדיעבד לא ניחוש להאי:

עוגא. בעל הערוך (ע' אגן) והר"ן (במתני') גורסים אוגן, ופירשו לשון אגן, וגם הרמב"ם פ"ב ה"ה מהל' שחיטה כתב לתוך כלי (של)[מלא] מים, והנאני חדא דבהכי איכא למיחש למ"ש (מא,ב), לפרצוף פניו כיון דשוחט לתוך כלי מלא מים מה שאין כן לתוך עוגא. ועוד דבאותן דסתמו מים צלולים ניחא מאי דמקשינן בגמרא (שם), ליחוש דלבבואה קא שחיט, ומשנינן בעכורין, ואי גרסינן עוגה אין הקושיא כל כך, שהרי סתם עוגיות עכורים מימיהן. ועוד דאמאי לא תני לתוך גומא של מים שהוא שם כולל לכל מקום קיבוץ מים, אבל עוגיות הוא פרטי לאותם שעושים בעיקרי הזיתים והגפנים שיתעכבו שם המים מלשון העוגה וכדכתב שם הר"ן: לא יעשה כן. פי' אפילו בעשיית מקום חוץ לגומא, כי שמא בדריסת רגלי העוברים בשוק יקנח המקום ששפך בו הדם וישאר הקבוץ בגומא יחקה המינים שיחשבו שאף הוא מהם, ולכן אמרו בברייתא (מא,ב), ואם עשה כך צריך בדיקה אחריו:

תוכן העניינים

קול הרמז קדשים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה