קול הרמז קדשים· רבי משה זכות
חולין · פרק ב משנה ח
הרים. הא דנקט הרים בלשון רבים, משום דקאי אקרא דכתיב (דברים יב,ב) אלקיהם על ההרים וגו', ואגבן נקט הכל בלשון רבים:
לשם מדברות. הא דלא חבר מדברות לגבעות, י"ל דנקט להו דרך יישובו של עולם, וימים ונהרות יש בהם יותר מהלכים מבמדברות: אוחזים. מכאן ראיה דמאי דתנן לעיל משנה ב' שנים אוחזים וכו', אינו אפילו לכתחילה:
בסכין. נראה לי דהכא לא יפרש הר"ן כנז"ל משנה ב', דמיירי גם בשני בני אדם דשוחטין בשני סכינים בשני מקומות, דכיון דאחד ששחט סתם למה תאסר הבהמה:
הרע"ב ד"ה השוחט וכו' - ודוקא וכו'. ומיהו לא מכוין לעבודה זרה אלא שוחט לשם רפואה וכיוצא בה מדברי הבאי שאומרים הגוים,
הרמב"ם פ"ב הי"ד מהל' שחיטה:
אבל אם וכו'. אפילו שחטה לרפואה כיון שדרך הגוים לעבדו עשאוהו כתקרובת עבודה זרה, הר"ן (במתני'):