קול הרמז קדשים· רבי משה זכות
חולין · פרק ב משנה ו
נ"א, רבן גמליאל. וכן הכריחו בעל חידושי הלכות (המהרש"א לדל"ז ע"א), עיי"ש:
וכמדת. כלומר וליה לא סבירא ליה:
וחכמים אומרים עד וכו'. אמרינן בגמרא (לח,א), דאי חכמים קאי (ארשב"ג)[אדר"ג] הו"ל למימר כיון שפרכסה וכו' דיה, אלא קאי ארבי אליעזר דמיקל טפי ורבנן מחמרי מיניה, והיינו עד. וצ"ל דתנא נקיט להו כסדר שנחלקו ולא כסדר מדרגת קולא וחומרא, דאם כן הו"ל למתני רבי אליעזר בסוף:
הרע"ב ד"ה השוחט וכו' - וכשיטת וכו' ואין וכו'. אבל (רשב"ג)[ר"ג] הלכתא כוותיה בצד אחד דבעינן פרכוס:
ד"ה אחד וכו' - צריכה וכו'. בסוכה ד"כ ע"א כתבו התוס' (ד"ה אחת), שלדעת רש"י כל היכא דתנן אחד זה ואחד זה תני הפשוט ברישא, והם אמרו דהכי הוא היכא דקדים תנא אחד ברישא. והשתא אליבא דכולי עלמא במתני' בעינן לפרושי הפשוט ברישא. ונראה דבהמה דקה חמירא טפי לאצטרוכי פרכוס גמור, דהא פשיטות ידה לא סגי בה ובגסה סגי. והא דלא תנן פרכוס העוף, משום דבכל דהו כשרה אפילו רפרף בעינו, וכדכתב השו"ע יו"ד סי' י"ז ס"א:
תי"ט ד"ה השוחט וכו' - פירוש וכו'. קשה דילמא לן אסור לכתחלה ומותר בדיעבד ויחזקאל רבותיה דאפילו בדיעבד הוה מחמיר אנפשיה. ונראה דמ"ש דכוס כוס משמע מדאמר לשוחט שחוט שחוט משמע דאפילו לכתחלה שרי:
משום וכו'. קשה דליתני שוחטין את המסוכנת ובלבד שתפרכס. ונראה לי דאגב כל הני דפרקין דתני בהו השוחט תני נמי הכא הכי. ועוד י"ל כמ"ש המגיד פ"ד הי"ב מהל' מאכלות אסורות בשם הגאונים, דכשהותרה בשל ישראל הותרה משום הפסד ממונו אבל בשל טבח (כותי)[עכו"ם] אסור. ולדברים אלו יש מציאות דלכתחלה אסור: