קול הרמז קדשים· רבי משה זכות
חולין · פרק ב משנה ה
כשרים. ולא ניחוש דילמא מתו קודם שחיטה, וכן כתב הרמב"ם פ"ד הי"ג מהל' מאכלות אסורות:
הרע"ב ד"ה בידים מסואבות, - כלומר וכו'. נראה דמשום הכי לא תני טמאות, לפי שאינם טמאות ממש:
ד"ה הוכשרו וכו' - נמי וכו'. פי' כמו שמוציא מידי אבר מן החי כך שויה אוכלא להכשיר. אבל לא רצה לומר דשחיטה מכשרת בדם, דהא בגמרא אמרינן (לג,א), (דר"ל)[דרבי יוחנן] ס"ל דדם אינו מכשיר, ובהכי דייקא מתני' דלא תני אף השחיטה מכשרת:
תי"ט ד"ה ונאכלים וכו'. אי נמי משכחת לה כשהודחו ע"י גשמים שלא מדעת דכיון דלא אחשבינהו לא מכשרי, הר"ן (במתני'):