אור ברסלב
קול הרמז קדשים חולין › פרק ב משנה ד

קול הרמז קדשים· רבי משה זכות

חולין · פרק ב משנה ד

פרק ב משנה ג

הוושט. דלא תימא דדוקא פסוקת הגרגרת משום דחיים תלויים בקנה אבל וושט אימא לא, קמ"ל:

עד. נראה לי דתני בבא זו משום רבי עקיבא, דאף בזו שמתה סבירא ליה דהויא טרפה, ולא הוה קארי נבלה אלא דמתה בלי שום שחיטה:

והודה. בגמרא (לב,א) [מקשינן] מריש פ"ג דמני בכלל הטרפות נקובת הוושט ופסוקת הגרגרת, וכיון דהודה רבי עקיבא הכא דנבלה היא אם כן ההיא דפ"ג מני, ומשני (לב,ב), דההיא קודם חזרת רבי עקיבא, קודם שהודה ומשנה ראשונה לא זזה ממקומה. ונראה דלכך תני תנא והודה לו רבי עקיבא לאשמועינן דאפילו הכי משנה ראשונה לא זזה. וכתב רש"י (ד"ה ומשנה), דאעפ"י שזו קודמת לזו אין סדר למשנה דלא קפדינן אסדרא אלא דווקא בסתם ואחר כך מחלוקת. ואח"כ מצאתי שהתי"ט כתב זה באלו טרפות (מ"א ד"ה נקובת), אבל בגמרא הובא במשנתינו. ואע"ג דאין ספק דכללו של רש"י הוא אמת, מ"מ נראה לי דאפשר לומר שהתנא תני ההיא דקודם חזרה בתרהא דבתר חזרה, לאשמועינן כללא דמשנה ראשונה לא תזוז, שהתנאים לא רוצים לשכחה וכדכתב רש"י. ונראה לי דטעמא היה על דרך ששנינו פ"ק מ"ה דעדיות, שאם יראה בית דין את דברי היחיד יסמוך עליו. או על דרך כמ"ש שם, יאמרו לו כדברי פלוני שמעת:

הרע"ב ד"ה ופסקו, - מלמטה וכו'. והוא הדין מלמעלה למטה, דמתני' רבותא אשמועינן, שאעפ"י שכבר נשחט הראשון בהכשר אפילו הכי

שחיטתו פסולה. אי נמי נקט אורחא דמילתא, דכששחט הסימן הראשון בהובאה כשחזר לעשות הולכה נתחב ראש הסכין בין סימן שני לצואר, תוס' והר"ן אמתני' דהשוחט שני ראשים (ל,ב ד"ה או). והא דאמר מלמעלה למטה, פי' רש"י (שם ד"ה ופסקו), שהחליד הסכין בין סימן לסימן ושחט הוושט ואחר כך הוציא הסכין ושחט את הקנה. ומאי דתנן הכא ופסקו, היינו משום שאינו כדרך שחיטה, אבל לא הוי כפסק דרישא דהיינו עיקור:

תוכן העניינים

קול הרמז קדשים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה