אור ברסלב
קול הרמז קדשים חולין › פרק ב משנה ג

קול הרמז קדשים· רבי משה זכות

חולין · פרק ב משנה ג

פרק ב משנה ב

התיז. בגמרא (ל,ב) מייתי דשחיטה היינו המשכה, כמד"א (ירמיה ט,ז) וחץ שחוט, שהחץ הולך במשיכה בהולכה:

צואר אחד. והא קמ"ל דאע"ג דאינה שני צוארים, דסגי בצואר אחד חוץ משני הצוארים. וא"ת ולבעי מלא שני צוארים אחד אחד בשני

ראשים, אלא מכאן סייעתא לתוס' (לא,א ד"ה חוץ) והרא"ש (סי' ח), דלא אמרו מלא צואר לראש אחד אלא שישחוט בריוח אבל בציר מהכי וחתך בהולכה או בהובאה שהסכין חריף. ומשום הכי לא תני ברישא צואר אחד, משום דבדיעבד לא צריך אחד דוקא. והיינו נמי דדייקי רש"י והר"ב, או חוץ לצואר משהו דרסה היא, ולא כתבו פחות מצואר:

הרע"ב ד"ה אם כו' - שיש וכו'. בגמרא (לא,א) מייתי לה מדתני, בשני צוארים אם יש מלא צואר אחד, משמע דבעינן צואר אחד חוץ

מצואר הבהמה:

כדי ביקור וכו' - סכינו וכו'. כתבו תוס' בפ"ק (ט,א ד"ה כדי), ואעפ"י שיש סכין גדולה וסכין קטנה [פי' ונתת דבריך לשעורין] משערינן לכל בהמה בסכין שיש בה כמלא צואר וחוץ לצואר כמלא צואר:

תי"ט ד"ה שנאמר וכו' - ברפ"ב דקדושין וכו'. עיין מה שכתבתי שם:

תוכן העניינים

קול הרמז קדשים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה