אור ברסלב
קול הרמז קדשים חולין › פרק א משנה ה

קול הרמז קדשים· רבי משה זכות

חולין · פרק א משנה ה

פרק א משנה ד

כשר בבני יונה. נראה לי דהאי בבא יתירה, דכיון דתני כשר בתורין דהיינו הגדולות פסל בבני יונה, מינה דבני יונה בעינן קטנים. אלא נראה דתנייה אגב אינון דבתר הני, דבכולהו בעינן תרי בבי. והאי דתני (מ"ו) כשר בעגלה, נראה לי דהיינו דאין המום פוסל אבל בפרה פוסל, ותרי בבי דכהנים ולוים צריכי, דלא מצינן למילף חדא מחבירתה:

תחילת הציהוב. מייתי לה מדכתיב בויקרא (א,יד) מן התורים, ולא כל התורים, או מן בני היונה, ולא כל בני היונה, פרט לתחילת הצהוב שבזה ובזה פסול, הביאו רש"י ז"ל בחומש:

הרע"ב ד"ה כשר כו' - דלא לישתמיט וכו'. הכי אמרינן בגמרא וכתבו התוס' (כב,ב ד"ה לא), דלרבותא נקטי דהא אפילו לא הוה כתוב אלא חד דוכתא תורים ובני יונה הוא מצי למדרש מדכתיב בהא בני ובהאי לא כתיב בני דלמה יכתוב הפסוק בני בחנם. וקשה דהא בגמרא אמרינן דאיכא קל וחומר למכשר גדולים נמי בבני יונה, אלא דכתיב תורים ובני יונה קטנים ולא גדולים, ובעי מאי תלמודא, ופי' רש"י מנא לן דמעכב, ומשני לא לאשתמיט קרא, ופי' רש"י בכל מקום דמייתי קינים תמיד כתוב בני שמע מינה לעכב. ואם כן איך אמרו התוס' דאפילו בחד דוכתא היה סגי, דדילמא התם דוקא לקטנים ולמצוה אבל בכל השאר הוא אמינא אפילו גדולים, אי נמי דוקא גדולים דומיא דתורים:

תוכן העניינים

קול הרמז קדשים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה