קול הרמז קדשים· רבי משה זכות
חולין · פרק א משנה ד
העורף. נראה דתרי מילי קמ"ל, חדא דלא תימא מול ערפו היינו הסמוך אצל שיפוי הקדקוד אלא כל העורף, ותו קמ"ל דלא כשר אלא במה שהוא אחורי הצואר לאפוקי מה דבהדי פרצוף:
תי"ט ד"ה השוחט וכו' - דודאי וכו'. נראה לי דבפי' רש"י (יט,ב) כל המשנה הולכת בדרך שוה, בבא קמא השוחט [מן הצדדין] אפילו
לכתחילה והמולק אפילו בדיעבד, מציעתא השוחט [מן העורף] פסול אפילו דיעבד והמולק כשר אפילו לכתחילה, ובבא בתרא השוחט [מן הצואר] כשר אפילו לכתחילה והמולק פסול אפילו דיעבד. ויש לי להביא ראיה לסברת רש"י, שהרי אמרו בפרק השוחט (ל,ב), שמותר לצייד לשחוט (בחוץ)[צ"ל בעוף], והתם אי אפשר אלא מן הצדדין, ואם החיה תהיה במקום נמוך ישחוט ממעלה למטה: