קול הרמז קדשים· רבי משה זכות
זבחים · פרק יד משנה ג
מחוסר זמן. שאמרנו פטור, רש"י (במתני'). ואע"ג דאסור להקדיש קרבן קודם זמנו מ"מ אם הקדישו מקודש:
המולח. בפ"ג דמנחות מ"ב, הביא התי"ט (ד"ה לא מלח) משם התוס' (יח,א ד"ה לא), דתנא לא דקדק בסדר דתנופה קודם למליחה. ולא ידעתי למה לא כתבו בכאן. ונראה לי שהטעם לסדר זה הוא מפני שהוא פועל במנחה ממש מה שאין כן מניף ומגיש. ועוד י"ל שהוא כולל בכל המנחות מה שאין כן תנופה והגשה כדתנן פ"ה מ"ה דמנחות:
המולח. נותן מלח על המנחה, שנאמר (ויקרא ב,יג) על כל קרבנך תקריב מלח, הרמב"ם (בפירושו):
הרע"ב ד"ה ואשמן וכו' - תני מצורע וכו'. ואין זה כשאר חסורי מחסרא שבגמרא שאינם נשנים במשנה, דאמרינן (קיד,ב), דמצורע קבעוה
תנאי, ופי' רש"י למתני במתניתין אבל נזיר דבסמוך לא קבעוה תנאי, והרי הוא ככל חסורי מחסרא. וכתבו התוס' (ד"ה דזעירי), דטעמא משום דמצורע יש בו טומאה כזב וזבה ויולדת אבל נזיר דלא דמי להו שייריה: תי"ט ד"ה ומצורע וכו' - קבעוה וכו'. ולי נראה דרש"י לא כתב ל"ג אלא במשנה, וכלומר שהאמוראים לא היו גורסים אותו בגרסתם הראשונה אבל אחר כך קבעוה, והראיה שבנזיר (קיד,ב) לא כתב כלום:
ד"ה עולותיהן וכו' - קשיא וכו'. עדיפא מינה הו"ל לאקשויי, דאי לאחר שהקריבו אם כן לא הוי מחוסר זמן:
ד"ה והקומץ, - נפלאתי וכו'. ולי נראה דתנייה אצל קבלת דמים דהוי דומיא דידיה, דכמו דאמרינן (לב,א) מקבלה ואילך מצות כהונה, הכי נמי אמרינן (מנחות ט,א) גבי קמיצה, וכדכתב רש"י בפרשת ויקרא (א,ה. ב,ב). ואע"ג דגם תנופה והגשה צריכות כהן, כבר תירץ בעל גור אריה (א,ה) דאינן מעכבות, עיי"ש. והשתא דאתאן להכי אני אומר עוד, דתני בהדי הדדי כל השנויות בפ"ג דמנחות מ"ב, לא יצק לא בלל וכו', ע"ע: