קול הרמז קדשים· רבי משה זכות
זבחים · פרק יד משנה ב
והטריפה. טרפות שאינו ניכר, וכדכתיבנא בפ"ח מ"א. ומשום הכי לא כייליה בבעלי מומין:
ויוצא דופן. נראה לי דתנא ושייר (נזול)[מוקצה] ונוגח דאימעוט בתורת כהנים (פרשה ב' סי' יח) מקרבן, מו' (ויקרא א,ב) דומן הצאן. ולא ידעתי למה לא הזכירו הרמב"ם בכלל איסורין דכתב בפ"ג הי"א דאיסורי מזבח: הרע"ב ד"ה ומחוסר וכו' - דגופא וכו'. תורין דחסרי הצהוב, ובני יונה דהגיע הציהוב, והיינו דגופא:
מודי להו וכו'. בגמרא (קיד,א) איתא, מודו רבנן לרבי שמעון, אבל תוס' (ד"ה משום) גרסי כשל הר"ב, וטרחו התוס' לישבה דלא ליקשי לן דפסולא דעלמא נראה דקיל טפי מפסולא דגופא, וכתבו דכיון דפסולו בגופו יוכל להיות שיעבור מיד באותו היום מה שאין כן מחוסרי זמן דלא חזו עד שיגיע הזמן, ע"כ. אבל קשה לי בני יונה שעבר זמן מאי איכא למימר, ובודאי דגירסת הגמרא נכונה. ואין להקשות דלאשמועינן הך בבא בתרא ולא ליתני ההיא דתורים, ואנא אמינא אם בהני דפסולא דעלמא דקילי לא מודו רבנן לרבי שמעון כל שכן בפסולא דגופו, דאורחא דתלמודא דסגי ליה בחדא צריכותא. אי נמי דהוה ס"ד דפיסולא דעלמא חמיר וכפי' התוס', ודוק: תי"ט ד"ה שנאמר (ויקרא יז,ד) וכו' - ומשני וכו'. והשתא ניחא דאיצטריך תנא למכתב הני תרי קראי (דאל פתח וגו' ולפני משכן וגו'), כי היכי דלא נטעי למימר דכולהו מקרא חד אתו, ותיקשי לן דמקרא דפתח אהל מועד לא אימעוט רובע וכו', ומלפני משכן לא אימעוט פרה ושעיר. אי נמי מקרא דפתח אהל אימעוט נמי קדשי בדק הבית, והיינו דתני כל שאינו ראוי וכו', ומקרא דלפני משכן נמעטו כל שארא דמתני' בעלי מומין וכו', דראוי לפני משכן, ר"ל הכשרים ליקרב עכשיו, כמ"ש בתורת כהנים (יז,ח סי' צד), ופי' בקרבן אהרן (פרשה ו סי' ח), שעכשיו הם לפני משכן ה' אם ירצה להקריבם, ע"כ. ורבי שמעון לא קאמר אלא הכשרים ליקרב באיזה זמן לאפוקי רובע וכו', אבל מ"מ מלת לפני אהניא ליה לפוטרו מכרת, וכ"מ בתורת כהנים, עיי"ש:
ד"ה בלא וכו' - נדרים וכו'. וז"ש (דברים יב,ח) איש כל הישר בעיניו, פי' את זה תעשו שמה:
ד"ה וחכמים אומרים וכו' - אבל וכו'. במכילתין (קו,א) ובתורת כהנים (יז,ד סי' צו) תניא האזהרה מן (דברים יב,יג) השמר לך פן תעלה. וכן כתב הרמב"ם גופיה בפי"ח ה"ד ממעשה הקרבנות. ועוד לרבי שמעון נמי לא לקי אליבא דרב נחמן בר יצחק כדאיתא בגמרא (קיד,ב), ואם כן מאי איכא בין רבנן לרבי שמעון. אבל נראה לי דמאי דקאמרי רבנן פטור, ר"ל אבל אסור, משום דכל הני מחוסרי זמן נינהו כדכתב התי"ט לעיל, וסברי רבנן דמחוסר זמן אינו בכלל שאר הפסולים דכתיב בהו (ויקרא כב,כג) ולנדר לא ירצה, דהוו בלאו, אבל מחוסר זמן נתקו לעשה (שם כב,כז), דמיום השמיני והלאה, והיינו דקאמרי כל שאין בו כרת, מאלו הפסולים, משום דכתיב (יז,ד) לפני משכן כנז"ל, אין בו לא תעשה הא עשה איכא: