קול הרמז קדשים· רבי משה זכות
זבחים · פרק יג משנה ז
הרע"ב ד"ה מלק בחוץ, - נבלה וכו'. איני יודע למה לא כתב מ"ש בתורת כהנים (יז,ג סי' צ), אשר ישחט, על השחיטה חייב ואינו חייב על המליקה, ובזה לא היה צריך לחזור ולהקשות על מה שכבר כתב לעיל מכל העולים בחוץ וכו':
ד"ה נמצא וכו' - בש"ס וכו'. בגמרא (קיא,ב) מקשינן, הכשרו חיובו הוא, ופי' רש"י (במתני' ד"ה נמצא), דאסיפא פריך אדתני דרך הכשרו בחוץ, דהיינו שחט בחוץ, דאין זה הכשר שהרי עוף קדשים אין לו הכשר בחוץ בשחיטה, ע"כ. ואין לומר דדרך הכשרו בחוץ ר"ל על סתם עוף דחולין דכשר בשחיטה, שהרי דרך הכשרו בפנים אעוף קדשים קאי. דע שבעל יבין שמועה כתב בכללי גמרא דמוהר"י קארו ז"ל (דף י"ט. ש"ב פ"ב סי' יד), דכתבו תוס' (כתובות ד,ב ד"ה ומי. ב"מ מה,ב ד"ה מאי), דבאמר תני אינו מגיה אלא מפרש, עיי"ש. ולפי זה מאי דאמרינן הכא תני חיובו, ר"ל לא תפרש הכשרו מלשון כשרות, אלא מלשון הכשר טומאה שר"ל הכנה לטומאה, וכך תפרש כאן דרך הכשרו והכנתו לחיוב פטורו מבחוץ:
ד"ה רבי שמעון אומר וכו' - חסורי וכו'. בגמרא (קיא,ב) לא אמר חסורי מחסרא, אלא שחיטת בהמה בלילה איכא בינייהו, והכי קאמר השוחט בהמה בפנים בלילה וכו'. ולפ"ד הוא כלול במאי דתני דרך חיובו בחוץ, דהיינו שחט בלילה בחוץ והעלה בחוץ חייב, פטורו בפנים דהיינו השוחט בהמה בלילה בפנים והעלה בחוץ דפטור. וניחא לי בזה לפרש יתורא דמתניתין, וגם דבגמרא לא אמר חסורי מחסרא. ותו ניחא לי מאי דהוה קשיא לי מאי קמ"ל הכא הא איפליגו בה רבי יהודה ורבי שמעון בפ"ט מ"ב, דבודאי דבההיא פלוגתא תליא הך דהכא, אלא די"ל דהדר תנייה הכא לסתומיה כרבי יהודה, ואי חסורי מחסרא העיקר חסר, ודוק: