קול הרמז קדשים· רבי משה זכות
זבחים · פרק יב משנה א
(ויקרא ז,לג) המקריב. נראה לי דמייתי קרא להודיענו שאינו כמובן מפשוטה דמקריב דוקא אלא ראוי להקריב, ואינו בינוני הווה אלא תואר, וע"ע לקמן (ד"א הזה)[דרך אחרת בזה]:
תי"ט לערב וכו' - קתני לה וכו'. כן כתב התוס' במתניתין. אבל יש לדקדק דבתר הכי כתבו התוס' ובפרק בכל מערבין (לב,א), דנקט לערב (פי' גבי יולדת וזבה), לאו משום הערב שמש וכו' אלא התם הוא מטעם חזקה דאין בית דין של כהנים עומדים משם עד שיכלו כל מעות שבשופר ומטעם זה לא תוכל לאכול כל היום וכו', ע"כ. והשתא מאי שנא הכא דלא פירש גם כן כך, דהא בפ"ח דפסחים (צ,ב) אמרינן טעמא דחזקה וכו' על כל מחוסרי כפרה (עיי"ש ברש"י ד"ה שבשופרות), ואם כן לערב מצי למהוי קאי לתרווייהו. וי"ל דכאן דמיירי בכהנים לא שייך למיגזר שלא יאכל כל היום, דמסתמא שלהם קודם לשל אחרים:
ד"ה אפילו וכו' - ולפ"ז וכו'. איני יודע איך הוה ס"ד לפרש כן, דהא מסיים [הר"ב], ואם נטמא בין כך ובין כך אינו חולק, והיינו רבותא, דעיקר הקרבן הוא הזריקה ואפילו הכי טהור בזריקה וטמא בהקטר אינו חולק. אבל אין להקשות דבגמרא (קב,ב) אמרינן, דמתניתין דלא כאבא שאול, והר"ב מביא ממש דברי אבא שאול, ומ"ש התי"ט אתי שפיר למאי דפסק הרמב"ם כאבא שאול, אבל לא מיישב למה פירש מתניתין כותיה, אם אמרינן דמתניתין לא כוותיה. ונראה לי דמאי דאמרינן דלא כוותיה, היינו דיוקא דמתני' לבד, אבל עיקר דמתני' דטמא בזריקה וטהור בהקטר אתי ככו"ע. ונראה לי דרבי נסיב לה אליבא דתנאי, כדאמרינן בכה"ג בפ"ק דשבועות (ד,א). דהא מאי דתנן, כל שאינו ראוי לעבודה וכו', פשוטיה משמע בין לזריקה ובין להקטר, והיינו כאבא שאול, ודיוקא דאפילו טמא וכו', לאו כוותיה, ומשום דפשוטה דבבא קמא אתיא כאבא שאול, נסיב תנא קרא דהמקריב את דם השלמים וגו', דפשוטיה דבעינן טהור בתרווייהו, דלמאן דפליג עליה מוקי לקרא במודה בעבודה כדאיתא במסכת חולין (קלב,ב), וכפי' רש"י במכלתין (קב,ב ד"ה דאפילו), ומשום הכי שפיר עביד הר"ב דפירש כאבא שאול, ודוק: