אור ברסלב
קול הרמז קדשים זבחים › פרק יא משנה ז

קול הרמז קדשים· רבי משה זכות

זבחים · פרק יא משנה ז

פרק יא משנה ו

הרע"ב ד"ה קדשים וכו' - רותחים וכו'. וכן כתב רש"י (צה,ב במתני'). ואם יהיה כלי חרס צריך שבירה ולכך לא נזכרה שבירה בתנא קמא

כדכתיבנא לעיל על התי"ט. ואהא מטעם זה לא הביא הכסף משנה ראיה להרמב"ם (הל' מעשה"ק פ"ח הי"ג) ממתני' דהכא, אלא מהתוספתא (פ"י מ"ז) דתני, חומר במריקה ושטיפה שנוהגים בקדשי קדשים ובקדשים קלים ואם נתבשל במקצת כלי כולו טעון מריקה ושטיפה מה שאין כן בהזאה, ע"כ. ולפי דעתי גם משם אין ראיה, די"ל דלא נקט שבירה משום דלא שייך לומר בה כולו טעון שבירה, שאם נתבשל במקצתו ויצטרך לנקוב אותו מקצת הרי נשבר הוא, ודוק. אבל קשה לי למ"ש רש"י והר"ב, דמגעיל ברותחין, ובתוסםפתא (פ"י מ"ו) בדברי רבי שמעון גופיה תני, אבל טעונין הדחה משום נותן טעם:

תי"ט ד"ה טעונין וכו'. הרב בעל ברכת הזבח (לדצ"ה ע"ב) הסביר טעם יפה לסברת רש"י דגם בקדשים קלים בעי שבירה, דאי לא תימא

הכי הא דקי"ל בכל דוכתא (עי' תוס' צו,א ד"ה אלא), דאין כלי חרס יוצא מדי דופיו ליין נסך (ע"ז לג,ב) ופסח (פסחים ל,ב), וילפינן (עי' תוס' בפסחים ד"ה התורה) מהאי קרא (ויקרא ו,כא), דישבר, ואי לא הוה אלא בחטאת לא הוה יליף מידי, דדילמא דחידוש הוא שחידשה התורה בחטאת, אבל בשאר קדשים די במריקה ושטיפה. ולי נראה דהרמב"ם ר"ל דחטאת גזרת הכתוב הוא לחדש בה חומר זה. ובמה שהקשו התוס' במכילתין (צו,א ד"ה אלא), ולא ס"ל [להרמב"ם] כתירוץ התוס' דאמרינן דמדהתיר בנחושת במריקה ושטיפה והצריך שבירה בכלי חרס, שמע מינה דמשום בליעה הוא. ומאי דאמרינן בכל דוכתא התורה העידה על כלי חרס וכו', לשאר איסורין נפקא ליה להרמב"ם מפרשת גיעולי גוים, דכתיב (במדבר לא,כב) אך את הזהב וגו', דנתנה תורה תיקון לכלי מתכות לבד ולא לכלי חרס, שמע מינה דאין לו תיקון בהגעלה, אבל גבי קדשים לימא הרמב"ם דהתורה הקילה בכולם להגעיל כלי חרס, כמו שהקילה בכיבוס דאין הטעם בהם משום בליעה, והראיה שבמתניתין דלקמן, עד זמן אכילה, מפרש הרמב"ם שיעור שעת אוכל כל אדם וכדכתב התי"ט, ואז עדיין לא הוי נותר:

ד"ה רבי שמעון אומר וכו'. נראה (דא')[דהאי] הוא דהכריע להרמב"ם לפסוק כתרווייהו, דכיון דבגמרא לא רמינן סתמי אהדדי משמע דלא קשו, והשתא מאי אולמא דהאי סתמא מהאי סתמא, והלכך הרמב"ם פסק כתרוויהו, והרב בעל ברכת הזבח (לדצ"ג ע"א) כתב דהרמב"ם פסק כרבי יהודה דברייתא (צו,ב), דמר סבר (ויקרא ו,כב) דאותה פרט לתרומה ולפסולה. וסברא טובה היא שהרי הפרט יכול למעט הכל, כלומר אותה דוקא ולא תרומה ולא שום פסולה. ומאי דאמר רבי שמעון דתרי מיעוטי כתיבי, אותה (שם ו,כ) ומדמה כדכתב התי"ט לעיל משנה ב', י"ל דאמר כך להכריח לרבי עקיבא לסברתו, וק"ל. ועיי"ש בברכת הזבח דמאי דקשה ליה אמאי לא רמינן תרי סתמי, הוא ההכרח עצמו להרמב"ם וכדכתיבנא:

ד"ה וחכמים אומרים וכו' - ולפי זה וכו'. י"ל דקאי ארבי טרפון דאמר אם בשל בה מתחלת הרגל וכו', ואהא אמרו חכמים עד זמן אכילה, פי' מתחלת הרגל עד זמן אכילה:

תוכן העניינים

קול הרמז קדשים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה