קול הרמז קדשים· רבי משה זכות
זבחים · פרק יא משנה ו
תי"ט ד"ה פוחתו וכו'. ולשון פוחתו ר"ל שפוחת אותו משויו, שבודאי אינו (שוה)[צריך] היפוך כ"כ (עי' תוס' ד"ה לא שנו). א"נ שאי אפשר שלא יפחות מנחושתו. וכפי' ז"ל אתי שפיר דתנן כל התקון, דהיינו הפרחת הטומאה והויית הכלי, כי לרש"י ולהר"ב חסרה הויית הכלי, וההיא דתנן פי"א מ"א דכלים, חזר ועשה מהם כלים חזרו לטומאתן הישנה, היינו מדרבנן כדכתב שם הר"ב: