קול הרמז קדשים· רבי משה זכות
זבחים · פרק יא משנה ה
נכנס ומכבסו. איתא בגמרא (צה,א), דם חטאת ומראות נגעים צריכים שבעה סממנים, ופי' רש"י השנויים במסכת נדה (פ"ט מ"ו). וכתבו התוס' שם בנדה דה"ה כבוס יפה, וכן נראה מלשון הרמב"ם שכתב בפ"ח ה"י מהל' מעשה הקרבנות וז"ל, כשמכבסים את מקום הדם מכבסים אותו במים יפה יפה עד שלא ישאר לו רושם וכל שבעת סממנים שמעבירים על הכתם מעבירים על דם החטאת וכו'. והוא פשוט כדברי התוס'. איתא תו בגמרא (צה,א), מעיל שנטמא (פי' שנתז עליו דם חטאת ויצא ונטמא), מכניסו בפחות משלש על שלש ומכבסו משום שנאמר לא יקרע, ע"כ:
נכנס ושוברו. איתא בגמרא, שברי כלי חרס נבלעים במקומם, דאל"כ תהיינה אשפתות בעזרה. ובזה ניחא לי דאי שבירת כלי חרס משום נותר הוא, אם כן עדיין יש נותר בשברים:
הרע"ב ד"ה נוקבו וכו' - כשיעור וכו'. ה"ג בגמרא שלפנינו (צה,א), אבל רש"י (ד"ה ומשני) גריס, במוציא משקה ליטהר ועדיין כלי הוא לקבל זיתים כדאמר בהמצניע (שבת צה,ב). ונראה לי דט"ס וצ"ל כשיעור נקב שורש קטן וכדכתב הר"ב, שהרי שם בהמצניע אמרינן ניקב בשורש קטן עדיין כלי הוא לקבל זיתים. וגם תוס' (צה,א ד"ה לא שנו) גרסי (כדרש"י) נקב שורש קטן, ודלא כבעל ברכת הזבח (לדצ"ד ע"ב) דנראה דמקיים גרסת רש"י במוציא משקה, דל"מ מההיא דהמצניע: