קול הרמז קדשים· רבי משה זכות
זבחים · פרק ד משנה ה
רבי שמעון. אמ"ז במנחות קט,ב בתוס' ד"ה בתחילה וכו' כתבו, שרבינו קלונימוס ז"ל הגיה שלשה דברים בפטירתו כמפי הנבואה, ואחד מהם שבכאן, במקום רבי שמעון אומר צ"ל ונומי רבי שמעון בדבר וכו', ופירושו ואמר רבי שמעון, וגם רש"י הזכיר זה במתני' (מה,ב), עיי"ש, וכן כתב הערוך בערך נם:
הרע"ב ד"ה אין וכו' - ואין הלכה וכו'. לכאורה משמע דכן פסק הרמב"ם בפירושו שכתב, והלכה כרבי יוסי. אבל בחיבורו סוף פי"ח דפסולי המוקדשין פסק בהדיא דאין חייבין עליהם משום פיגול נותר וטמא, והיינו כרבי מאיר. ואין התמיהה על שיחזור בו ממה שאמר בפירושו, שמצינו לו כן בכמה מקומות, אבל התימה הוא שהוא כנגד הכלל דרבי מאיר ורבי יוסי הלכה כרבי יוסי. והכסף משנה הביא לו סיוע, ובסוף כתב משם י"א, דס"ל להרמב"ם דלא פליגי רבי מאיר ורבי יוסי אלא בשחיטת חוץ אבל שאר הדברים הוא סתמא, ע"כ. ויש לי להביא ראיה ממ"ש בפי"ח דמעשה הקרבנות סי' ו', דחייבין משום שחוטי חוץ על כל קדשים הראויים להקרב על גבי המזבח, ובודאי דקדשי גוים בכללם, והיינו כרבי יוסי. ומחוורתא כדברי הי"א, דאם לא כן תקשי מדידיה אדידיה, אלא ודאי דס"ל דדוקא בשחוטי חוץ הוא דפליגי, ופסק כרבי יוסי ככללין. וז"ש בפירושו והלכה כרבי יוסי, וקאי דוקא אשוחטן בחוץ. ובהכי ניחא מה דלא תנן משום פיגול נותר וטמא ושחיטת חוץ, חדא דהו"ל למנקט שם הפיסול כשאר ולא שם הפוסל, ועוד דבזה לא צריך להאריך ולומר פטור, דהכל הוה קאי אאין חייבין. אלא מוכח דתלת מילי קמאי אינן לשון רבי מאיר אלא דוקא והשוחטן בחוץ פטור. אבל קשה לי דבגמרא (מה,א) תניא, קדשי גוים לא נהנין ולא מועלין ואין חייבין עליהם משום פיגול נותר וטמא ואין עושין תמורה ואין מביאין נסכים דברי רבי שמעון אמר רבי יוסי רואה אני בכולן להחמיר שנאמר בהם לה', ע"כ. והרי בהדיא דרבי יוסי פליג אכולהו. ונראה לי דס"ל להרמב"ם דהוי כדכללין, דסתם במתני' ומחלוקת בברייתא הלכה כסתם. וכל שכן דלענין דינא נראה דאין חייבין על פיגול נותר וטמא, שכן ראינו דשקלי וטרו בגמרא (מה,א) על טעם הדבר, וקאמרינן דגמר גזרה שוה, וכדכתב הר"ב, ואפילו בברייתא דחולק רבי יוסי ארבי שמעון בהדיא, משמע דהלכתא כרבי שמעון דגמר גזרה שוה, ורבי יוסי לא גמרן מרבו, ולכן היה סומך על כללות לימודו שנאמר בהן לה', וכנ"ל. אבל לרש"י אתיין גזרה שוה דמפקי דההיא, והר"ב שכתב אין הלכה כרבי מאיר סמך סתם על הכלל. ועוד נלע"ד דאטעייה מה שראה בהרמב"ם בפירושו שפסק הלכה כרבי יוסי ואשתמיטתיה מה שפסק בחיבורו: