קול הרמז קדשים· רבי משה זכות
זבחים · פרק ב משנה א
נשפך וכו'. הא דלא ערביה עם שאר בבות הנמשכות, משום דנשפך הוא מעצמו, ונתנו על גבי הכבש הוא מעשה אדם. אי נמי אגב משנה ב' דפ"ג, נשפך מן הכלי על הרצפה ואספו כשר, פי' ואין צריך הכשר לקבלו כבשאר בבי דהתם:
תי"ט ד"ה זר ואונן וכו' - ופרוע וכו'. זה דוקא למ"ד דמחיל עבודה, דמחלוקת הוא בסוף פרק כהן גדול (סנהדרין כב,ב), כדמייתו תוס' עצמו בריש פרקין (טו,ב ד"ה אתיא), אבל המסקנא היא דפרוע ראש אינו מחלל, וכן כתב הרמב"ם סוף הלכות ביאת המקדש:
ד"ה ומחוסר וכו' - ונראה יותר וכו'. ועוד נראה לי מטעם טבול יום ומחוסר כפורים שייכי זה אחר זה:
הרע"ב ד"ה כזית וכו' - ולא היה פוסל וכו'. וטעמא משום דבטלה דעתו אצל כל אדם, כדכתב הר"ב פ"א דמנחות מ"ג בזה הכלל: