קול הרמז קדשים· רבי משה זכות
זבחים · פרק א משנה ד
והלך. הא דלא תני והוליך, משום רבי שמעון דאמר אפשר שלא בהלוך. והולכה שייכא גם בעומד בצד המזבח דצריך להוליך ידו בהושטה לזרוק, וגם לזה נקרא הולכה כדאמרינן (מנחות פ"ה מ"ו), מוליך ומביא מעלה ומוריד. אי נמי לאשמועינן מאי דקי"ל במכילתין (יד,ב וטו,א), דצריך הליכה בדוקא דהולכה שלא ברגל לאו שמה הולכה, וכן כתב הרמב"ם פ"ק הכ"ג דהל' פסולי המוקדשין:
כיצד. עיין מה שכתבתי ריש תמיד נשחט מ"ב:
בצד המזבח. לאו דוקא בצד למטה, דהא חטאת בעי מתנות על הקרבנות כדלקמן פ"ה מ"ג, ולא סגי ליה דלא הלך, אלא משכחת בשוחט בראש המזבח כמ"ש לקמן ריש פ"ו, וכבית הלל דריש פ"ד, דאם נתן מתנה אחת כפר:
הרע"ב ד"ה קבל וכו' - עשה וכו'. היינו כרבי יוסי דפ"ה דתמורה מ"ג, דס"ל דאף בגמר דבריו אדם נתפס, ומשום הכי לשמו ושלא לשמו פסול, וגם שלא לשמו ולשמו דלתרווייהו איכוין:
תי"ט ד"ה או וכו'. עיין במ"ב פ"ה דפסחים, ובמ"ח פ"ח דב"מ, כצ"ל: ד"ה שהזבח וכו' - לאו עבודה וכו'. ליכא למשמע מידי שהר"ב ארכבה אתרי טעמי, דעבודה שאפשר לבטלה שמה עבודה והולכת וכו', ור"ל דאי הוה כשרה בזר כיון דאפשר לבטלה הוה מודים לרבי שמעון משום דאז ליהוו תרתי לגריעותא, אבל כיון דהיא עבודה חשובה אף דאפשר לבטלה פוסלת, וכל שכן שחיטה דאי אפשר לבטלה. ומה שתירץ התי"ט לא נראה, דמה לי אי כתיבה בהו שחיטה כיון דליכא גילוי דמחשבה פוסלת בה. אבל קושטא דמילתא דנפקא לן מקראי במכילתין ד"ז ע"ב, חטאת דכתיב (ויקרא ד,לג) ושחט אותה לחטאת, ופסח דכתיב (דברים טז,א) ועשית פסח, וזבחת הוא, וכן כתב הרמב"ם פט"ו דהל' פסולי המוקדשין (ה"א והי"א):