קול הרמז קדשים· רבי משה זכות
בכורות · פרק ו משנה ד
תי"ט ד"ה חוטמו וכו' - ופרט וכו'. מכאן ראיה למה שכתבתי לעיל ריש פרקין דכלל ופרט וכלל קאי ולא אידחי, עיין שם, וכן כתב הרמב"ם בפירושו:
ד"ה שפתו וכו' - ידעתי וכו'. לפי גרסת בעל קרבן אהרן (פרשה ז סי' יב) נשנה גם הוא בכלל (ויקרא כב,כב) חרוץ. רש"י (לה,א ד"ה חוטין) ותוס' (לז,א ד"ה מה) מפרשים יינצביה. ועוד בקרבן אהרן מביא שני פירושים על חטין, אחד להרמב"ם ושני לרבינו, ולפי שניהם ניחא דלא תני שיניו, אבל לפי' הר"ב לא ידעתי למה שנה השיניים. והנה תמיהא לי מנא ליה לר"ב לפרש שלא כאחד מן הקדמונים, ואחר כך מצאתי בספר הערוך (ע' חט) שפירש ממש כפירוש הר"ב: