אור ברסלב
קול הרמז קדשים בכורות › פרק ו משנה ג

קול הרמז קדשים· רבי משה זכות

בכורות · פרק ו משנה ג

פרק ו משנה ב

גשמים. לא תני בית הבעל כדתני בכל דוכתא, לאשמועינן דדוקא הגדלים מן הגשמים לבד יש בהם זאת סגולה ולא בגדלים גם ממי

השקאה. ואי נמי לרמוז זמן גדולת תבן וחציר וזמן האכילה מהן אל הבכור שהוא הסמוך לימות הגשמים בראשו וסופו דהיינו אלול ואדר:

הרע"ב ד"ה חורוד וכו' - חיור. וגם בלשון הקודש (ישעיה כט,כב) פניו יחורו, (אסתר א,ו) חור כרפס:

ד"ה של גשמים וכו' - חסורי וכו'. הכי אמרינן בגמרא (לח,ב), דאי לא מחסרינן מתניתין דלא כמאן. ובזה נראה לי ליישב מאי דהוה קשיא לי במתניתין, והוא שודאי שני מיני שדות הן האחד שדה הבעל והוא הנקרא במתניתין של גשמים והשני שדה בית השלחין, ואי הוה מתניתין כפשטה בלא חסרון לא היה צריך לשנות אלא לח ויבש שידוע שהם גדלים בשדות, אבל השתא אתי שפיר שיש חילוק בין בית הבעל לבית השלחין, ומתניתין חסורי מחסרא והכי קתני, אלו הן הקבועין, פי' במאי ידעינן וכו' וכדכתב הר"ב, וקאמר אבל לח ויבש של גשמים וכו', וכלומר זאת היא הבחינה באכילת לח ויבש של אחד משני השדות, כי בשל אחד הוא מום ולא בשל האחר, וכן הילוך מתניתין לח ויבש של גשמים ושם פוסק אחר כך נמשוך לח ויבש של שלחים אבל היבש וכו' אינו מום עד וכו', ודוק: תי"ט ד"ה חורוד וכו' - איש עור וכו'. ופי' רש"י (מד,א ד"ה איש) מריבויא דאיש. ולי נראה שר"ל שיהיה האיש מאיש העולם שסתמו בלי חסרון בראות עיניו:

תוכן העניינים

קול הרמז קדשים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה