קול הרמז קדשים· רבי משה זכות
בכורות · פרק ה משנה ד
ורועים כהנים. רועים תרי משמע בין כהן רועה בכור ישראל ובין כהן רועה בכור של הכהן וכדפירש הר"ב, ואגב רועים כהנים תני רועים ישראל:
תי"ט ד"ה הרי וכו'. ורא"ש (סי' ו) נראה איכא דאמרי אמר רב פפא לא תימא בשעת רדיפה אין אחר רדיפה לא אלא אפילו לאחר רדיפה
נמי מאי טעמא צעריה הוא דקא מדכר, ע"כ. וכן פסק הרמב"ם פרק ב' הי"א מהלכות בכורות. וכתב הרא"ש דאף על גב דהטלת מום אסור מן התורה מכל מקום איסור השחיטה הוא מדרבנן. אבל הר"ב פסק כלישנא קמא ולא רצה ליישב קושית הפשיטא דכל שכן דהלכתא הכי:
ד"ה רועים וכו' - רבי מאיר אומר וכו'. כל דבריו תמוהים, חדא דאיהו גופיה כתב לקמיה דוקא ברועה שייך חשש גומלים משום דקאי גביה. ועוד שהר"ב מפרש המשנה דתני רועים שר"ל שני מיני רועים כהנים וכנ"ל. עוד מה שכתב והכי נמי קאמרי להעיד על הבכור של כהן אחר אפילו שאינו רבו, זה אינו דכהן אחר ר"ל שאין הבכור של הרועה אלא אפילו של כהן אחר שנתנו לו לרעותו שהרי הוא רועה. גם למה שכתב שהר"ב לא אתני לקמן כהן רועה שמע מינה וכו', לא שמע מינה מידי, דאיהו קאי אמתניתין דתנן רועים. ומאי דמסתייע מלישנא דש"ס, אשתמיטתיה פי' רש"י בהא, דבהדיא כתב כהן רועה. והכי מוכח מן הגמרא (לה,א) דקאמר רועי כהנים בי ישראל אין נאמנין מימר אמר לא שביק וכו' והוא הדין כהן לכהן דחיישינן לגומלין, דקאי ארישא דאמר רועים כהנים והן הן דברי הר"ב. ולפי' התי"ט הוה ליה למימר אפילו כהן לכהן, ואז ירצה לא מבעיא רועה כהן לכהן דחיישינן לגומלין אלא אפילו סתם כהן לכהן אחר:
ד"ה רשב"ג וכו' - לפי' רש"י וכו'. דלא חספא ולא אשכח מרגניתא, דשם פרק ב' דכתובות (כד,א) פי' רש"י, דשלי חדש אין עניינו משום איסור חדש או דשביעית אלא ר"ל שלי חדש ואינו משובח כשל חבירי שהוא ישן ויותר טוב משלי. וכן הכריחו שם התוס', וגם הרמב"ם סובר כן בפרק י"ב דהלכות מעשר. ואם כן אין קושיא מהכא להתם דהכא איירינן בדבר איסור ולא חיישינן לגומלין:
ד"ה לא וכו' - ותמיהני וכו'. הר"ב יש לו אילן גדול להתלות בו שהרי ז"ל הרמב"ם בפירושו, וענין מחלוקת רבי מאיר ותנא קמא שרבי מאיר אומר בכור כהן צריך שנים מן השוק להעיד עליו ותנא קמא סבר אינו מעיד כהן על בכור כהן הא שלא כהן מעיד ואפילו אחד ורבן שמעון בן גמליאל אומר אפילו בני ביתו של כהן ובניו נאמנין אבל לא אשתו לפי שהיא כגופו, ע"כ. והן הן דברי הר"ב, ולפי דעתי דעת הרמב"ם והר"ב דתנא קמא ורבי מאיר קמפלגי בערך החשד של הכהן, דתנא קמא סבר דחששא רחוקה היא והלכך ישראל אחד סגי להעיד בו, ורבי מאיר סבר דחששא קרובה היא ומשום הכי מחמיר בו דעד אחד אינו נאמן וצריך שנים להעיד. וראיה לענין זה שהרי סוף פרק דלעיל תנן נמי האי לישנא החשוד על הדבר וכו' גבי כמה חשודים, דודאי איירי בחשודים במוחזקים באותם האיסורים:
סד"ה לא וכו'. י"ל שרוצה ליישב מה שיש להשיב על אותו הכלל דאין אדם חוטא ולא לו, דשאני דמאי דקל הוא ויש לחוש בו דיחטא אדם ולא לו ולא יהא נאמן, לזה אמר שראו להקל באכסניא: