אור ברסלב
קול הרמז קדשים בכורות › פרק ה משנה ג

קול הרמז קדשים· רבי משה זכות

בכורות · פרק ה משנה ג

פרק ה משנה ב

הצורם. נקט צורם באוזן אגב עובדא דקסדור:

הרע"ב ד"ה הצורם, - הפוגם, ובכהן וכו'. אף על גב דמשנה הקודמת [בכור שאחזו דם] נמי נראה דמיירי בכהן, דאמר אדם בהול על ממונו, שר"ל הכהן וכמו שפירש רש"י בפסחים י"א ב' (ד"ה על ממונו), מכל מקום אפשר נמי להיות בישראל שרוצה לתת הבכור לבן בתו או לבן אחותו שנישאו לכהן כהא דתנן בערכין פרק ח' משנה ז', אבל במתניתין דהכא איירי בכהן ממש ולא בישראל דאין האדם חוטא ולא לו:

ד"ה והתירוהו וכו' - עשה וכו'. ז"ל רש"י, אין לומר שהגוי הזה להתירו נתכוין שהרי אינו יודע שעל ידי מום שיעשה בו ישחט אלא אם כן נפל מאליו, ע"כ. (דכך א"ל אלא אם כן היה בו מום), וכלומר שעשה כן דרך היתול ושחוק. והשתא ניחא למימר דלא נתכוין לעשות נחת רוח לישראל, אבל הר"ב לא נוכל לומר כן שהרי כתב נתכוין להטיל מום: ד"ה ושלא וכו' - מסיח וכו'. ורבותא היא, דבקסדור דהוכרחו להשיבו הוה אמינא שיהא מותר, אבל לא בכאן שהם התחילו לדבר שנראה שהיתה להם נחת רוח:

תי"ט ד"ה הרי וכו' - משמע דלהלכה וכו'. לא על הר"ב תלונותיו כי אם על הרמב"ם בפירושו שכתב במשנתינו וז"ל, וראוי שתדע שמטיל מום בקדשים לוקה ובתוספתא דבכורות אמרו העושה מום בבעל מום והמסרס את המסורס והמחמץ את המחומץ לוקה ארבעים ודע זה, ע"כ. ובודאי דלרבי אליעזר כתב כן דהא איהו פסק כחכמים וכדמייתי התי"ט בסמוך. ונראה לי שהרמב"ם והר"ב רוצים להסביר במאי קמפלגי רבנן ורבי אליעזר, ואומרים שרבי אליעזר סבר מטיל מום בבעל מום אסור מן התורה, הלכך הצורם באוזן הבכור דחשיד להטיל מום בקדשים, אי שרית ליה במום אחר אתה נותן מכשול לפניו שיחזור ויתן מום ויעבור איסור תורה להטיל מום בבעל מום:

ד"ה היו וכו' - ואני וכו'. וי"ל דכיון דבפסוק גמור מרבינן (ויקרא כב,יח) מאיש איש, את הגוים (מנחות עג,ב) שנודרים ונדבות, באותה פרשה עצמה כתיב כל מום לא יהיה בו, שאסר להטיל מום בקרבנות, ממילא נאסר בן נח בזה, והוה אמינא דאתי למיסרך, אלא דבלאו הכי נהוג הוא באיסורין:

תוכן העניינים

קול הרמז קדשים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה