קול הרמז קדשים· רבי משה זכות
בכורות · פרק ד משנה ה
שוחטין. קשה דטוביה חטא וזיגוד מינגד. ונראה דחייב להחזיר השכר לבעל הבכור כיון שנטלו שלא ברשות חכמים, דלא היתירו ליטול אלא למאן דקים להו בגוויה דמומחה הוא, ולא תני אין נוטלין שכר לראות בכורות וכו' אגב סיפא הנוטל שכרו לדון:
מומחה. שייך בין בחכמה בין בחסידות:
הרע"ב ד"ה כאילא וכו' - תמים וכו'. פי' שאמר מום עובר הוא, כפי' רש"י בגמרא (כט,א):
תי"ט ד"ה בין וכו' - חייבוהו וכו'. קשה דמה יעשה בעל הבכור אם זה לא ירצה לראות פעם אחרת. וז"ל הרמב"ם בפרק ג' ה"ז, ולא יטול שכר על בהמה זו חוץ מפעם אחת ורואה אותה לעולם כל זמן שמביאין אותה כדי שלא יבא לידי חשד, ע"כ. ופי' חשד, שהוא בהול על הממון: