קול הרמז קדשים· רבי משה זכות
בכורות · פרק ב משנה א
פרתו. לא תני בהמתו דהוה דכייל גם עז ורחל, משום דבעי למתני שאינו רשאי דלא שייך אלא בבהמה גסה. ומשום הכי חזר הר"ב לפרשו
כאן אף על פי שכבר פירשו ריש פ"א:
לא נפטרו וכו'. כבר נזכר לעיל בריש פרק א' דאיכא מאן דעביד קל וחומר, אם הפקיעה בהמת לוים את בהמת ישראל דין הוא שיפקיעו את של עצמן, ולפי זה אף בכור בהמה טהורה לפטור, ולא היא וטעמא חדא מדשום דמסתבר לדון קל וחומר לתפוש מעט דהיינו פטר חמור לבד, ועוד דאם כן אמאי אתא היקשא דכל שישנו בבכור אדם ישנו בבכור בהמה טמאה כנזכר לעיל ריש פרקין. וכל זה רומז התנא ביתור לשונו דלא נפטרו מבכור בהמה טהורה, פי' דלא נתפוש הרבה ולא נפטר אלא מפדיון וכו' הוא ענין ההיקש, ודוק: