אור ברסלב
קול הרמז קדשים בכורות › פרק א משנה ו

קול הרמז קדשים· רבי משה זכות

בכורות · פרק א משנה ו

פרק א משנה ה

כלום. פי' אין לו לתבוע שה אחר, אבל זה שמת הוא לכהן כדתנן לעיל, ואם מת נהנין בו:

תי"ט ד"ה וחכמים אומרים וכו' - ותימה וכו'. גם בעיני יפלא שהר"ב מביא בד"ה כפדיון פסוק (שמות יג,יג) דופטר חמור תפדה בשה וכל בכור וכו', ובגמרא (יב,ב) (לא) מייתי ביה פסוק (במדבר יח,טו) דאך פדה תפדה וגו' להיקשא. וצריך לומר דהרמב"ם והר"ב גרסי פסוק ופטר חמור. ולקושית התי"ט נראה לי שהם ז"ל חקרו למצוא טעם לרבנן, דודאי פשוט הוא מדלא בעו בגמרא מאי טעמא דרבנן ולכן נשתמשו בלשון הגמרא וכתבו לפדייה הקשתיו וכו', והיינו מאי דאישתמיטתיה התי"ט, דלעיל דף ד' ב' אמרינן אמר קרא אך פדה תפדה וגו', מה בכור אדם לא חלקת בו בין לדורות בין לאותה שעה (פי' דזמן מדבר) בכסף, אף בכור בהמה טמאה לא תחלוק בו בין לדורות בין לאותה שעה בשה, ומדרבי אליעזר למדו לרבנן, שכשם שרבי אליעזר דורש אך פדה תפדה שלא להקיש לכל כך ממש דורשים רבנן לסברתם להקיש דוקא לפדיה בשה לדורות אבל לא לפדיון פטר חמור שמת, ובודאי דאי הוה משכח התי"ט האי דאשכחנא הוה מתרץ ביה קושייתיה, דהא סלקא דעתיה דתי"ט למתרצינהו במאי דקאמר, והא דפירשו הרמב"ם והר"ב בריש פרקין וכו', ודחי לה ואמר לאו הקישא דפדייה הוא וכו', הא אי הוה משכח האי היקשא דכתיבנא דאיירי בפדייה יפיס דעתיה:

תוכן העניינים

קול הרמז קדשים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה