קול הרמז קדשים· רבי משה זכות
בכורות · פרק א משנה ב
חמור. נראה דר"ל שיהא חמור בין הפוטר ובין הנפטר, ולפי שבשני הפסוקים כתוב חמור שהוא לשון זכר שהרי הנקבה נקראת אתון, לכך תני היולד בלשון זכר, אבל בלשון חכמים מצינו חמור גם על הנקבה: פטר חמור שני פעמים. מייתי קרא לאפוקי קרא אחרינא דמייתי תנא ברא, ע"ע:
מהטמא. ודמתניתין דגרסיה חמור שילדה כמין פרה הצריכות הוא שזו קדושת דמים וזו קדושת הגוף דאשתני למעליותא ואימא ליחייב,
הרא"ש (סי' ד):
מהטמא. בגמרא (ז,א) מוכח דגרסינן מן הטמא, עיי"ש, והוי דומיא דמן הטהור:
תי"ט ד"ה ומה וכו'. וכן צריך לומר. מה הוא מיושב יותר, שלא דיבר אלא בפרה שילדה מין חמור ולא בחמור שילדה פרה:
סד"ה בהמה וכו'. ואפילו הכי דייק מיניה לקמן (ז,א) דמי רגלים דחמור אסורים אף על גב דלא ממנו מגופיה, ומדלא קתני היוצא מטמא אלא מן הטמא דמשמע מין דטמא משום דעכירי ודמו לחלב. וכתבו תוס' (ו,א ד"ה למה), דהתם דייק ייתור דמלת מן והכא דייק מדקתני שהיוצא שנותן טעם לדבר הוה ליה למתני היוצא: