אור ברסלב
קול הרמז קדשים בכורות › פרק א משנה א

קול הרמז קדשים· רבי משה זכות

בכורות · פרק א משנה א

בכורות

פתיחה:

תי"ט ד"ה אחר חולין סידר בכורות וכו'. קשה לו דפסוק (דברים יב,טו) בכל אות נפשך, לא מיירי בחולין אלא בקדשים והוממו,

וכדאמרינן (טו,א) תזבח, ולא גיזה, וכדכתב רש"י בחומש. ותירץ דאי התם קאי הוה ליה לאקדומי מעשר בהמה דקדים התם תרי זמני, דכתיב

מעשרותיכם, ואית ביה טעמא דזוטרן מיליה דהיינו רק פסוק אחד ותנייה בשילהי מכילתין חד. ולי נראה במאי דיהבינן טעמא בגמרא (יג,א) דאקדים פטר חמור לבכור טהורה משום דחביבא ליה, כדרבי חנינא (ה,ב) דזכו פטרי חמורים לפדיון משום דהועילו לישראל להביא משא ממצרים, ואם כן תנא ליציאת מצרים קאי. ודין הוא דהוה ליה לאקדומי בכור טהורה כדקדים בפרשת בא, אלא משום דחביב וזוטר, והתם במצרים כתוב ושחטו אותו דהוה להו למילף דיני שחיטה, ומשום הכי אקדים דיני שחיטה בכללות: משנה א:

שנאמר (במדבר ג,יג) בישראל. מייתי קרא לאשמועינן דלאו שפיר עבד לאפקה קדושתיה, דהכי משמע מסיפא דקרא מאדם עד בהמה לי

יהיו. ועוד י"ל כדכתבו תוס' (ב,א ד"ה הלוקח), דאף על גב דאיכא תרי קראי חד דעובר וחד באם נקט במתניתין, פי' קרא דעובר לאשמועינן דיש במוכר ובלוקח, דהיינו הצריכות כדכתב התי"ט, ודוק:

מקל וחומר. בגמרא (ד,א) איכא דמפרש הקל וחומר, ומה אם הפקיעה בהמת הלוים את בהמת ישראל כל שכן את של עצמן, והוקשה דאם

כן תפקיע גם בכור בהמה טהורה, ועוד התנא תני פטרו דמשמע הלויים ולא בהמתם. והשתא ניחא דאיכפל תנא לאשמועינן הקל וחומר, כי היכי דלא נטעי בקל וחומר הנזכר לעיל דתיפוק מיניה לפטור בהמה טהורה: דין. הקשה תוס' (ג,ב ד"ה כהנים), דנילף ממאי דאמרינן דשלש מאות יתרים שהיה בלוים היו בכורות ופטרו עצמן. ותירצו דאי לאו קל וחומר הוה אמינא דנפדו בחמש סלעים ולא נכללו במאתים שבעים ושלשה העודפים, משום דלא הוזקק הכתוב למנות אלא של ישראל לחודייהו:

הרע"ב ד"ה אם וכו' - לא וכו'. פי' ומאי דתנן של ישראל לא ר"ל בהמות ישראל אלא קדושה של ישראל עצמן כמו שאמר בסמוך:

אבל וכו'. האי דכתב זה הכא כלומר דהשתא דהקל וחומר הוא כדפי' הר"ב ודעליה סמיך דרשה דכל שישנו וכו', אתי שפיר דלא נפטרו מבכור בהמה טהורה, לאפוקי פירוש הקל וחומר הנז"ל:

תי"ט ד"ה הלוקח וכו' - בכורה וכו'. שאם העובר נקבה תוכל לילד אחר שתגדל זכר פטר חמור:

איסורא וכו'. קשה דעדיף מיניה קאמר דעביד עובדא טבא דמייתי ליה לקדושה, ובמוכר האי דקאמר דקא מפקע היינו איסורא. ותו קשה

דהאי דתנינן אף על פי שאינו רשאי פי' כדכתב הר"ב. ונראה לי דטעמיה משום דאי שאינו רשאי הוא משום דמפקיע קדושיה הוה ליה למתנייה בתר דוהמשתתף להו:

ד"ה אף על פי וכו' - כיון דזבנה וכו'. י"ל דהכא מצי להיות דלא קנייה וכגון דאמר ליה מה שתלד חמורי מכור לך דהוי דבר שלא בא

לעולם, ומכל מקום כשנולד העובר ונתנו לגוי אף על גב דלא נקנה לו לא גרע מהמקבל דפטור מן הבכורה:

ישכיר וכ"ש וכו'. כתב כן משום דרש"י כתב כאן (במתני') כדתנן בעבודה זרה ואהא סמיך, מה שאין כן הר"ב שלא הזכיר מקום הדין:

תוכן העניינים

קול הרמז קדשים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה