אור ברסלב
קול הרמז נשים קידושין › פרק ד משנה ח

קול הרמז נשים· רבי משה זכות

קידושין · פרק ד משנה ח

פרק ד משנה ז

בני. וכתבו רש"י (במתני') והר"ן, שנולד לו מחייבי כריתות, ע"כ. ונראה דכתבו כן לדייק מלת בני, דמשמע דמודה הוא שהוא בנו אלא שממזר הוא, ומשום הכי כתבו טעם שהוא קרוב אצלו. ובודאי זה חסר מדברי הר"ב, דאינו יכול לומר דקרוב הוא אם אינו במציאות שהוא מודה שהוא בנו:

תי"ט ד"ה אינו וכו' - דמשום וכו'. אם כן היה לו לכתוב כן בבבא בתרא. ונראה לי דנפקא מינא אם יש עוד אחד דאין האב מצטרף עמו אם היה אומר לפי שהוא יחידי, הוה אמינא דאם יהיה אחר יצטרף עמו, ולכן אמר טעם שכולל אותו ביחיד ובצירוף:

ד"ה רבי יהודה אומר וכו' - נאמן, ואמרינן וכו'. הברייתא (ב"ב קכז,ב) מסתיימת הכי, היו מוחזקין בו שאינו בכור ואמר אביו בכור הוא אינו נאמן, ואמרינן עלה דרישא רבי יהודה וסיפא רבנן, ע"כ. ואם כן פליגי אף בשאינו מוחזק. אלא נראה שר"ל דפליגי אפילו היכא דאיכא חזקה או שהוא בכור או שאינו בכור. אבל לא ידעתי מנ"ל להכריחו מברייתא אחרי דרישא דמתניתין בהכרח איירי במוחזק, כדמשמע מן האפילו דמתניתין וכדפי' הר"ב והוא מהגמרא (עח,ב):

ותימה וכו'. ז"ל הברייתא (עח,ב), יכיר יכירנו לאחרים מכאן אמר רבי יהודה נאמן אדם לומר זה בני בכור וכשם שנאמן וכו' כך נאמן לומר זה בני בן גרושה וחכמים אומרים אינו נאמן. ופי' רש"י דאפסולא קיימי ולא לענין בכור [דלא פליגי]. והיינו משום דכל עוד לא ידעתיה דלרבנן איצטריך יכיר לממון, כדאמר אחר כך בצריך היכרא, ס"ד דלענין בכורה אית מגו כדאמר אחר כך ודו"ק:

דסברא הוא וכו'. כ"כ הרשב"ם פרק יש נוחלין (קכז,ב) אהא דלא נקט רבי יהודה אלא בן גרושה, משום דבה משתעי קרא שנואה במעשיה, וכדכתב התי"ט:

ד"ה נאמנים וכו' - והיינו סיפא וכו'. כוונתי לדעתו ואוסיף הכרח. דאי תניא נאמן הוה אמינא דלא פליג אלא אסיפא, חדא דלא לאפושי במחלוקת, ותו דהוה אמינא תפסת מועט ויכיר לא אתא אלא אכשאין חזקת כשרות והיינו סיפא:

תוכן העניינים

קול הרמז נשים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה