קול הרמז נשים· רבי משה זכות
קידושין · פרק ג משנה ד
אם. הא דמייתי קרא, למילף דבעינן כל חלקי התנאי, תנאי קודם כו', דממתני' הוה משמע דלא מיירי אלא בכפל התנאי, דעליה פליג רבי חנינא בן גמליאל:
הרע"ב ד"ה אם כו' - מכלל כו'. פי' דוקא בין בני אדם, אבל התורה נדרשת לאו מכלל הן, כפי' רש"י פסוק (שמות כ,יב) כבד את אביך: תנו וכו'. דהכי הוה ניחא למפתח בתנו, להקדים בהפקת רצונם:
אם לא כו'. דכיון דנחית לתנאה, עיקרא איהו דאם לא יעברו:
תי"ט ד"ה תנאי שאינו כו' - הן כו'. לי נראה דבעינן תחילה להקדים המציאות ואחריו ההעדר:
ד"ה שאלמלא כו'. ולי נראה דר"ל אפילו בארץ ישראל שהיא ירושת האבות, שעליה נאמר להם (בראשית כו,ג) לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל:
אי לא כתב כו'. פי' רש"י (סא,ב ד"ה ורבי חנינא), ואם כתב ונאחזו בתוככם ותו לא, הו"א ואם לא יעברו יטלו חלקם כפי המגיעם בארץ גלעד שנאחזו בה כבר והם סייעו אתכם לכבשה אבל בארץ כנען כלל לא שהרי לא סייעו לכבשה קא משמע לן דאף על פי כן יטלו, ע"כ. והקשו תוס' (שם ד"ה אי), וכי איזו סברא היא שישבו בבתיהם וירשו עם אחיהם שיצאו למלחמה לכך נראה כו', וכדכתב התי"ט. וי"ל דסיועם במלחמה לא היה צריך לגופו, כי אם שלא להניא לב ישראל, וכדכתיב, ואם כן אינו רחוק שאעפ"י שלא יסייעו שיטלו חלק בארץ כנען שה' הוא הנלחם להם ולא הם, וכל שכן דמאיזו סברא יגורשו טפם וזקניהם ונשיהם מנחלת ה', וכד תידוק לרש"י ניחא שפיר (במדבר לב,ל) ונאחזו בתוככם בערי גלעד, דר"ל חלק המגיעם, ודו"ק:
שסלקו וכו'. ואעפ"י שלא קנו מידם, כדאמרינן ר"פ הכותב (כתובות סג,א) הו"א דנצרך עוד שלא קיימו תנאם:
בלבד וכו'. פי' (לב,א) והנה נמשך אחר (לב,כג) ונתתם דקדים, כאילו אמר ונתתם להם בארץ כנען: