קול הרמז נשים· רבי משה זכות
קידושין · פרק ג משנה ב
והוא. לא תני הכא ואם לאו אינה מקודשת, משום דיש לו זמן ליתן עד יום מותו, ואם בהמשך כל ימי חייו תקבל קדושין מאחר לא הוו קדושין, אבל אם מת ולא נתן אינה זקוקה ליבם, וכמו כן יחולו אז קידושי השני:
הרע"ב ד"ה הרי זו וכו' - ומתכוין וכו'. שלא יקדשנה אחר, ושאם יקדשנה אחר תהא צריכה גט ממנו. וכתב הר"ן (ד"ה וניחוש), דכיון דמתחילה קדשה אדעתא דהכי רגלים לדבר שהיו לו שאם לא כן למה קדש והשתא בעי למיהדר ע"כ:
תי"ט ד"ה ואם וכו'. פי' שלא חלקו ממש, וכ"כ מהרמ"א באבה"ע סי' ל"ח סי"ח, והטעם שכל עוד שמונח על השולחן, דהיינו שלא לקח
כל אחד את שלו, עדיין הוא באחריות הפסד, כגון אבידה וגזילה, ורווחא לקרנא משתעבד. אבל בעל חלקת מחוקק לא ס"ל הכי, כלשון הר"ן. ולא נראה לי מטעמא דכתיבנא. ומתני' הכי דייקא, ואם הראה על השולחן, ודו"ק: