אור ברסלב
קול הרמז נשים קידושין › פרק ג משנה א

קול הרמז נשים· רבי משה זכות

קידושין · פרק ג משנה א

פרק ב משנה י

צא. יש לומר דתני צא, לאשמועינן דצריך לצאת למקום אחר שאינו נקל לו לילך, דכה"ג אין איסור לקדש ע"י שליח:

בת ישראל. היינו כמשנה ראשונה דתנן בפ"ה דכתובות מ"ג (נח,א) דלא חיישינן לסמפון, ודקא מייחד לה דוכתא, כי היכא דלא תשקה

לקרובים:

הרע"ב ד"ה האומר וכו' - והלך וכו'. דכיוון דאמר לו צא וקדש ודאי שהלך, ואין צריך לאמרו. ובפ"ח דפסחים מ"ב, דתנן ושחוט וכו' דתנן שחט גדי, ולא תני והלך:

תי"ט ד"ה האומר וכו' - שהלך וכו'. כלומר שמיד נפרד והלך ממנו ולא רצה לעשות רצונו. אי נמי מקיש הלך לקדשה לעצמו, לומר שמיד שהלך ממנו העלה על לבו לרמותו, דאז מקרי רמאי, לאפוקי אם בהליכתו התכוין לעשות שליחותו והיא לא רצתה באותו המשלח, אינו רמאי, וכדמייתי עובדא (נט,א) מרבין חסידא. אי נמי כפי' התוס' (נח,ב ד"ה האומר), דמייתי התי"ט, דאמר לה פלוני שלחני לקדשך וכו', דלא נודעת כוונתו כל משך הליכתו עד שעת קדושין דאמר לה התקדשי לי, דיש רמאות בדבריו: ד"ה מקודשת כו' - דיבמות כו'. (קי,א), ופירוש קטנה שנתקדשה וגדלה והארוס הושיבה באפריון, ובא אחר וחטפה וקדשה, ולא הצריכה גט, דאפקעו רבנן קדושי דידיה:

המשלח כו'. ובזה מדוייק האומר לחבירו, על דרך שפירש הרמב"ם וז"ל, אמר חבירו ולא אמר שלוחו ואפילו שהוא אוהבו שלא היה מרמה

אותו כמו שרימהו מה שעשה עשוי, ע"כ. ולתוס' (שם) אתי שפיר, שר"ל דכיון שהוא בחזקת אוהבו ואמר מקודשת לי, הוה אמינא לצורך המשלח קמ"ל. ונכון לפרש דברי הרמב"ם מעין זה, ואף על פי שלא אמר בתחילה פלוני אמר לי לקדשך אלא סתם התקדשי לי, סד"א כיון שהוא אוהבו דלמא דלי רצה לומר לצורך שליחותי:

ד"ה בת כו' - ה"מ כו'. ובהא אתי שפיר דלא תני נמי בת כהן לישראל לא תאכל בתרומה, משום דהויא חומרא:

תוכן העניינים

קול הרמז נשים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה