קול הרמז נשים· רבי משה זכות
קידושין · פרק ב משנה ט
בערלה. הקשה תוס' (נו,ב ד"ה המקדש), דלקדש בערלה שלא כדרך הנאתן ושרי, כדאמרינן בפסחים (כה,ב) גבי מר בר רב אשי דהוה רבינא שייף לברתיה בגוהרקי דערלה. ותירצו דמ"מ היא סבורה שיכולה ליהנות דרך הנאתה, ולא סמכה דעתה והוי מקח טעות:
הרע"ב ד"ה מכרן וכו' - אין מלמדין. נלע"ד מלמדין איכא תרי מעוטי בעבודה זרה ושביעית, ע"ע:
תי"ט ד"ה המקדש וכו' - משום וכו'. ומשום הכי נמי לא מקצר ותני, המקדש באיסורי הנאה אינה מקודשת:
ד"ה המקדש וכו' - טובא, ע"כ. וכלומר ואי תקשי איזה פרק דכתב בו לא יאכל ואינו אסור בהנאה. דוק התם דאקשו כל קראי ואיתרצו:
ד"ה בשור וכו' - כעין וכו'. פי' רש"י (נו,ב ד"ה כעין), ששחטו. וקאמרינן הכי לאפוקי דלא תימא דולא יאכל פירוש הנאה, ומיירי היכא דסקליה, קמ"ל את בשרו שדרשו ז"ל, ששחטו ממש אחר שנגמר דינו דאסור באכילה, אבל איסור הנאה נפקא בגמרא, מובעל השור נקי מעיקרא, ובמסקנא מלא יאכל, וכדכתב הר"ב בערלה, ועלה סמך אח"כ בלא יאכל דשור הנסקל. ולא ידעתי למאי הביא התי"ט אע"ג דשחטיה וכו':
ד"ה ובעגלה וכו' - כדלקמן וכו'. נראה דאינו כדלקמן, דאם כן מאי קאמר אין משיבין, אדרבה אין היקש למחצה, אלא ה"ה דהו"ל למפרך, מה לקדש שכן תופס דמיו:
ד"ה בצפורי וכו' - מאחר וכו'. אין לדקדק מכאן דאסורה עד השילוח, דאם כן הו"ל לפרושי, אלא ר"ל דאין שני מצורעים יכולים להטהר בה יחד, ולישנא דצפורי לא דייק, דהו"ל כמו לילי שבת לילי פסחים ערבי פסחים, וכל שכן הכא דתחלתה שתים ואין ידוע איזה תשחט. וא"נ תנאי היא (נז,א), אי מחסרי מחיים, ותנא בפלוגתא לא מיירי:
ד"ה ובשער כו' - קדש כו'. דאין היקש למחצה:
קדוש כו'. קדוש פעול מהקודש, ואין פעול עושה פעול:
ומ"ש שם כו'. עיין גם מה שכתבתי שם:
ד"ה וחולין כו' - לא ישחוט כו'. פי' דתלתא קראי כתיבי בשלמים, חד (ויקרא ג,ב) ושחטו, ושנים (שם ח' וי"ג) ושחט אותו, דמיעוטי נינהו, אותו ישחוט ולא חולין, ועל זה תניא יכול כו':
הכי כו'. פי' למעט דוקא חולין בעזרה:
ד"ה מכרן כו' - ותמה כו'. נראה דאין זו תמיהה, דהא אין קדש שווה לשביעית, שכן תופס דמיו ויוצא לחולין, מה שאין כן שביעית, דאף על גב דתופס דמיו, תנן בפ"ח דשביעית מ"ז, והפרי עצמו אסור, דהוי ממש כעכו"ם:
ד"ה מכרן כו' - ע"כ. א"נ לא גרע ממלוה מעות לחבירו דמקדש בהם בודאי, וכ"כ הר"ן (סד"ה מכרן). ולא ידעתי למה כתבו (הר"ן) בלשון אפשר: