אור ברסלב
קול הרמז נשים קידושין › פרק ב משנה ז

קול הרמז נשים· רבי משה זכות

קידושין · פרק ב משנה ז

פרק ב משנה ו

כאחת. משום דקידש שתיהן כאחת, הא אחת אחת, משתהיה מקודשת לו מקודשות שתיהן וכדלקמן, והיינו יתורא דכאחת:

הרע"ב ד"ה אינן וכו' - וה"ה לכל וכו'. ואף על גב דמינה ילפינן, אקדים אשה ובתה כסדרא דקרא (ויקרא יח,יז). א"נ כסדרא דעלמא, דקודם דתהוי אשה ואחותה הויא אשה ובתה, דהיינו האחות האחת עם אמה: ד"ה ושלהן וכו'. ומשום הכי האריך בכל הפרטים, שלהן ושביעית וקבלה אחת, דלענין דמתניתין הו"ל לקצר ולומר ומעשה באחד שקידש חמש נשים ובהן שתי אחיות ואמרו חכמים אין האחיות מקודשות:

בגזל וכו'. נלמד מדקתני וליקט, דהיינו זמן מועט, ובודאי לפני יאוש: אליבא דהלכתא וכו'. דקי"ל (נב,א) קדושין שאינן ראויין לביאה הוו קדושין, כגון שקדש אחת משתי אחיות ולא פירש איזה מהן, דאינו יכול לישא שום אחת מהן דשמא זו אחות אשתו, ואפילו הכי הוו קדושין ושתיהן צריכות גט. וזהו דוקא דרישא ומיהו בסיפא רצ"ל דאמר הראויה מכם לביאה תתקדש לי, דאי אמר כולכן אין אחת מהן מקודשת, משום שתי אחיות שביניהם דאין ראויות לביאה. ותמיהני על התי"ט שלא דבר בענין זה כלל לפרש דברי הר"ב בטעמיה:

תי"ט ד"ה אינן וכו'. קשה דבלאו קרא (ויקרא יח,יט) דונכרתו הוה ליה למפרך, דכיון שאין כאן לקוחין הו"ל מפותות והוו מותרות, כדתנן בריש פי"א דיבמות. וי"ל דהו"מ למדחי דאה"נ דמותרות, וקרא אתא לאשמועינן דלית בהו לקוחין, משום הכי פריך מונכרתו, וכלומר דלא מצי למימר דמותרות:

ממאי נפקא וכו'. לא ידענא מאי קשיא ליה, דהתם (סז,ב) בעי, מנ"ל דאין קדושין תופסין בחייבי כריתות, וקאמר (דברים כד,ב) מוהיתה לאיש אחר, ולא לקרובים, פי' דאין להם בה הויה, ופרכינן ואימא וכו' ולא לבן וכו', עד ואימא אידי ואידי באחות אשה הא לכתחילה והא דיעבד, פי' דכתיב בה לא תקח והיינו לכתחילה לא תקדשנה, וקרא דוהיתה לאיש אחר משמע בדיעבד דאי קדשה אין בה הויה כלל, וקאמר אה"נ, אשכחן אחות אשה שאר עריות מנל"ן וכו', ע"כ. והא קמן דמסקינן דתרי קראי דלא תקח והיתה לאיש אחר, מיירי באחות אשה דאין קדושין תופסין בה, ועיקר הלימוד הוא מדכתיב בה איסור דלא תקח, דהיינו איסור כרת דכתיב בה. ואם כן לא הבנתי מה מצא התי"ט נגד זה שפנה לדרך אחר בדרב פפא דלא נגע ולא פגע בנזכר קודם. וכל שכן שאפילו רב פפא דיליף מיבמה סמיך אהיקשא דאחות אשה (עי' תוס' סח,א ד"ה ומה יבמה). סוף דבר דהלא כל אותה הסוגיא אזלא בלימוד שאין קדושין תופסין בחייבי לאווין, ואם כן כשאמר אשכחן אחות אשה, ר"ל שהיא בכרת ואין קדושין תופסין והם הם דברי התוס':

ד"ה כאחת וכו' - וקבלה וכו'. לא תנייה תנא, משום דאפשר ששתיהן קבלו יחד הקדושין כדכתב הר"ב, והיינו שנתנו להן בשתי ידיו:

תוכן העניינים

קול הרמז נשים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה