קול הרמז נשים· רבי משה זכות
קידושין · פרק א משנה י
וכל שאינו עושה מצוה אחת. [הגה לכאורה י"ל דבבא זו יתור נפיש, ועכ"פ היה לתנא למנקט דרך קצרה, ואם לאו אין מטיבין וכו'. אבל באמת ליכא מידי בש"ס דלא רמז לן רבי במתניתין. ובש"ס (לט,ב) מקשה, ורמינהו (פאה פ"א מ"א) אלו דברים וכו' הכי קאמר כל העושה וכו' מכלל דהנך וכו' אמר רב שמעיה לומר שאם היתה שקולה מכרעת. ופי' רש"י הא דקתני אלו דברים במחצה עונות ומחצה זכיות קאמר ויש במחצה זכיות אחת מאלו מכרעת את הכף כאילו הוי רובא זכיות ואינו צריך למצוה יתירה, ע"ש. ובזה א"ש פירוש הר"ב וכל שאינו עושה מצוה אחת שיהיה מחצה זכאי ומחצה חייב. דקשה מנ"ל הא אדרבה מדרישא נשמע שמוכרח להיות רוב זכיות, אלא דסיפא בא לתרץ דלא תקשה ארישא קושית הש"ס ממתני' דאלו דברים, לכן תני וכל שאינו עושה מצוה אחת, ר"ל הא דאמרינן שצריך להיות מצוה אחת יתירה, היינו דוקא כל שאין בין זכיותיו מצוה אחת מאלו דברים, אבל אם יש אחת מאלו אעפ"י שהיו שוים הזכיות עם העוונות מטיבין. וההכרח שכתב (ה"ה התוספת)[התי"ט] מש"ס דר"ה (יז,א), תשובות עצמו בצדו מרישא, ותירוצו אינו עולה יפה דאין רגילות של תנא לאשמועינן, וכי אין אנו יודעים שכל המרבה הרי זה משובח. וגם אין משם הכרח כלל, דכיון דכשהוא מחצה על מחצה הקב"ה מטה כלפי חסד, א"כ מצוה אחת יתירה על זכיותיו, דוק היטב כי נכון הוא כנלע"ד. אבל באמת מה טוב היה גם להתי"ט לומר לשיטתיה שהסיפא פירוש לרישא, שלא תימא מצוה אחת יתירה ממש, רק לכן חזר התנא למתני וכל שאינו עושה מצוה אחת להיות מחצה על מחצה וכו', אז אין הקב"ה עושה חסד להטות, אבל ברישא כשהוא עושה מצוה אחת ואז מטה כלפי חסד וה"ה כאילו שעשה מצוה אחת יתירה וק"ל]:
הרע"ב ד"ה כל וכו' - יתירה וכו'. נראה לי דמשום דקי"ל עבירה מכבה מצוה, א"כ זו היתירה על כל זכיותיו היא אחת לו, שהיא לא תחשבנה לנגד העבירה:
תי"ט ד"ה מטיבין וכו' - וא"ת וכו'. לא קשיא מידי, כי נוחל ארץ החיים שיהיה לו חלק בה, ומטיבין היינו הצלחות ועידונים. ומשום דבסיפא דלא זא"ז הוא נקט ברישא ג"כ בהאי לישנא. ועוד קשה למה לא הביא פי' ר"ת (לט,ב ד"ה מתניתין), דפי' יום טוב ויום ביש בעוה"ז, לצדיק יום ביש למרק איזה עון אבל רוב ימיו שרוי בטובה, ולרשע יום טוב לשלם לו שכר איזה מצוה בעוה"ז אבל רוב ימיו שרוי ברעה. ועוד שר"ת הקשה על רש"י, ואם כן פי' רש"י לא קאי ואין לתרץ בו קושייתו. ועל הכל קשה שהר"ב כתב בהדיא מטיבין ומאריכין לעוה"ב, ולא כיון לשל אביי דיום טוב ויום ביש דהו"ל ודאי לכתוב כן:
ד"ה וכל וכו' - דקשיין וכו'. דיוקי לא קשיא, דרישא הכי קאמר כל העושה מצוה אחת יתירה יש לו טובות הרבה מטיבין ומאריכין ונוחל, הא אי שקול אין לו כ"כ טובות, אבל מי שאין לו אלא רוב עוונות אין לו שום הטבה. והא דאמרינן (לט,ב), דלא קשיא דיוקי, היינו משום דרישא וסיפא אין במשמעות פשוטן אלא צריכות לפירוש, ודו"ק: