קול הרמז נשים· רבי משה זכות
קידושין · פרק א משנה ט
כל. היה נראה דלפתח באינה תלוייה שהיא כוללת לכל זמן, אלא משום דעיקרא של ארץ ישראל היה בעבור ישמרו חוקיו. אבל הר"ב פתח באינה תלויה כלישנא דגמרא (לז,א) וז"ל, כל מצוה שהיא חובת הגוף נוהגת בין בארץ בין בחו"ל וכו'. שהטעם משום דעיקר הלימוד למתני' שהוא מפרש, (דברים יב,א) אלה החוקים, כדמייתי התי"ט לקמן, הוא לחובת הגוף ומיניה נמשך לחובת קרקע:
תי"ט ד"ה רבי אליעזר אומר וכו'. תימה על תמיהתו, דמ"ש הרי"ף והרא"ש (סי' סב), דהלכה כסתם משנה, היינו לדידן דסבירא לן כפסיקא דבתראי, ומשום הכי כתבו בסוף פסחים (ברא"ש סי' מב), סתם משנה וכההיא דרבינא (מנחות סח,ב). ונראה לי דמחלוקת הנהו אמוראי הויא בתבואה דחוץ לארץ של עכו"ם, דרב פפא סבר דהוי מדרבנן, ורבנן בתראי סברי מדאורייתא, ועיין בתוס' (לו,ב ד"ה כל מצוה), דדייקי מהירושלמי דאסור החדש אף בשל נכרים. ומה שתמה עליהם הב"ח יו"ד סי' רצ"ג (ד"ה כתיב), כבר ישבו בעל ברכת הזבח דף קמ"ט (לדס"ח ע"ב), ע"ע: