קול הרמז נשים· רבי משה זכות
נזיר · פרק ט משנה ב
הרע"ב ד"ה ירד וכו' - ספק נטמא וכו'. היינו דוקא במערה פתוחה מלמעלה, דאי היא סתומה ודאי האהיל המת עליו וטמא בודאי:
לטבול וכו'. דהול"ל למערה סתם, דהוה משמע אפילו להקר, דודאי טמא דאינה טומאת התהום:
אפ"ה טמא. משום ספק טומאה ברשות היחיד, תוס' (סג,א ד"ה כיצד): תי"ט ד"ה טומאה ידועה וכו' - טומאת התהום בקבר וכו'. אין זה מציאות כולל לכל טומאת התהום אלא דוקא כשהמת בקבר, כדאיתא שם בהדיא (פסחים פא,ב). אבל יש עוד אחרים, כגון טמון בתבן או בצרורות שנגלגלו עליו והמיתוהו כנזכר שם בברייתא:
ד"ה אם וכו' - כלשון אחר וכו'. גם הרמב"ם סובר כן, שהרי בפ"ו הי"ז כתב, דבין נודע לו קודם הגילוח ובין נודע לו אחר הגילוח, ולאחר זריקת אחד מן הדמים אינו סותר בטומאת התהום, ודו"ק: