קול הרמז נשים· רבי משה זכות
נזיר · פרק ו משנה א
עד שישתה. לא סגי ליה למת עד רביעית, לר"ב משום שתיית עיקר דמנהג אמרינן, ולרבינו תם (לח,ב ד"ה ואינו) משום דבשתיה פליגי: הרע"ב ד"ה שלשה וכו' בנזיר, הטומאה וכו'. אע"ג דיוצא מן הגפן קדים בקרא (ו,ג), תנייה בסופה משום דנפישי מילי, ובעי לפרושינהו למתני פלוגתין דמשנה ראשונה ואחרונה ודרבי עקיבא, וכיון דלא פתח בגפן לא בעי למפתח בתגלחת דקדמה לטומאה, דניחא ליה למתני כסדר מלמטה למעלה ולא בדילוג:
תי"ט ד"ה אינו וכו' - והא נמי מחייב וכו'. והול"ל עד שיאכל כזית, דהוה אף אחרצן וזג שהם נכללים ביוצא מן הגפן, ושנה ותנא מן הענבים, לומר מן הענבים אין מן הגפן לא, והכי דייקינן בגמרא (לד,ב). ואע"ג דסתם מתניתין היא פ"ק דערלה מ"ז, העלין והלולבין [ומי] גפנים והסמדר מותרים בערלה וברבעי ובנזיר, י"ל דניחא ליה לתנא לאשמועינן ליה הכא בקיצור, משום דאיהו דוכתיה, אבל אי מהתם הו"א דאין הלכה, וכדכתיבנא לעיל גבי תמורה: