קול הרמז נשים· רבי משה זכות
נזיר · פרק ד משנה ג
תי"ט ד"ה רבי יהודה אומר וכו' - ולאו לאפלוגי וכו'. דתניא בברייתא (כג,א), וה' יסלח לה, שצריכה כפרה וסליחה, פי' מירוק על ידי סיגופין ויסורין:
ד"ה תספוג וכו' - ולמה קורין וכו'. נראה שהוא כמו (שמו"א כ,ל) בן נעות המרדות. ולא ידעתי למה לא נפרשנו כמ"ש בפ"ק דברכות (ז,א) טובה מרדות אחת בלבו של אדם יותר וכו', שרוצה לומר הכנעה ומוסר. וכן כל מוסר מתורגם מרדות. ונראה מפי' רש"י (כג,א במתני'), שהוא מענין מוסר, שכן כתב מכת מרדות כדי להוכיחה שלא תהא מזידה, משמע שתכנע להבא, ואי כהר"ן הול"ל מפני שהיתה מזידה:
יש חומר בדברי סופרים וכו'. לפי דעתי אין זו קושיא, דהא קיימא לן (ברכות ד,ב), העובר על דברי סופרים חייב מיתה:
ולהקל ממלקות וכו'. וכן מוכח ממתניתין, אם אינה סופגת את הארבעים תספוג וכו', פי' אם לא תענש בחמורה תענש בקלה לפחות, לכך הדעת מכרעת אם המכוין לאיסור ועשה איסור דיו בארבעים, זו שלא עשתה איסור לא כל שכן שלא נחמיר עליה: