קול הרמז נשים· רבי משה זכות
נדרים · פרק ט משנה ז
תי"ט ד"ה לזה ולזה וכו' - למאי וכו'. אין זה הכרח, דצריך לומר בבא דלכולם לפרש מתניתין דלעיל. וכן תני בפ"ג (דכ"ו ע"א), כיצד אמר רבי עקיבא נדר שהותר מקצתו הותר כולו קונם שאיני נהנה לכולכם וכו', דהוי כנדר זמן קצוב (מ"ו), שבו נכללו שבתות וימים טובים. ועוד דלזה ולזה משמע ליה שר"ל בכ"ף, ואם כן איך יכול לומר ברישא לזה ולזה דהוי כללא. עוד קשה דלדברי התי"ט, לרבי שמעון בכ"ף הוייא תלייה ובוא"ו הויא כללא, ואם כן לזה לזה בלא וי"ו הוי נדר בפני עצמו, ואי הכי אמאי בעי לומר קרבן. והנכון אצלי לומר ע"ד שכתב התי"ט בסמוך, דש"ס (כו,ב) מפרש למתניתין ושלזה ולזה בו' הרי הוא כאומר פלוני כפלוני: אבל להרמב"ם וכו' לזה ולזה וכו'. וכן כתב בהדיא בפירושו: