אור ברסלב
קול הרמז נשים נדרים › פרק ה משנה ה

קול הרמז נשים· רבי משה זכות

נדרים · פרק ה משנה ה

פרק ה משנה ד

והכותב. פי' גם זה נכלל בכלל דבר של אותה העיר, משום דאינו נתקן אלא לדבר של אותה העיר. אי נמי כאילו תני וכותב:

רבי יהודה אומר. נראה דרבי יהודה וחכמים פליגי אליבא דתנא קמא, דרבי יהודה סבר דנשיא דקאמר תנא קמא לאו לאפוקי הדיוט, אלא משום דלנשיא די בכתיבה סתם בלא זכיה, וחכמים אומרים דכתיבה דתנא קמא אין לו זכיה אלא שדיבר בנשיא דאיהו ההווה:

תי"ט ד"ה ובית הכנסת וכו' - מזכי שטרא לבי תרי וכו'. בעל לחם משנה (הל' נדרים פ"ז ה"ב) תירץ, דהכא אפילו רבי אליעזר בן יעקב מודה, משום דבית הכנסת ראוי לתשמיש שניהם בזמן אחד, ולכן יכול כל אחד לאסור חלקו על האחר, כיון שהוא שלו וראוי להשתמש בו יחד עם האחר, מה שאין כן לעיל בחצר שאין בה חלוקה שאינה ראויה להשתמש שניהם כאחד, ולכן הוה ליה כאילו קנאוה על מנת כן. ועיין עליו כי האריך בדבריו. גם הט"ז (סי' רכד סק"א) יישב הדברים, וכתב שלש בחינות, אחת יש בו דין חלוקה, ושני אין בה דין חלוקה לגמרי, ושלישית ישנה בקצת ובקצת אין בה והיינו בית הכנסת, עיין שם:

אבל נ"ל ברור וכו'. אמתניתין דריש פרקין איכא לישנא חד (מו,ב) דסבירא ליה, דבאין בחצר דין חלוקה לכולי עלמא מותר, ומקשי מבית הכנסת דהכא דלית ביה כדי חלוקה ואסור לכולי עלמא, ואי האי טעמא דתי"ט ברור, לישני התם בכתיבת חלקו לנשיא:

ד"ה שהכותב וכו' - ומסקינן וכו'. לא צריכים לטעם זה, דקיימא לן הפקר בית דין הפקר:

ד"ה אחד זה וכו' - וקשה מאי וכו'. פי' כיון דתנא קמא וחכמים כחדא נינהו דצריך לזכות, אם כן מאי קמ"ל היינו מתניתין דלעיל. אבל קשה דאיצטריך לפלוגתא דרבי יהודה. ושמא הוקשה יתורא דמתניתין דסגי לחכמים לומר, לא דברו וכו':

תוכן העניינים

קול הרמז נשים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה