קול הרמז נשים· רבי משה זכות
נדרים · פרק ה משנה ד
הרע"ב ד"ה המודר וכו' - שלא ענה אמן וכו'. לאפוקי מי שאוסר על אחד נכסי אחר, שצריך שהמודר יענה אמן, וכמו שכתב התי"ט בסמוך
(ד"ה המודר) משם הרמב"ם:
תי"ט ד"ה המודר אסור, - אבל וכו' כתב הר"ן וכו'. ועוד נראה לי דשאני התם, דיש תווך אחוה וריעות ביניהם דהשאלה והלואה, ומתוך כך חיישינן שמא ישכח הנדר שהוא היפך הריעות והחיבה:
ד"ה הרי את וכו' - גם בזכר וכו'. וכ"כ הראב"ע (במדבר יא,טו) והרד"ק. ונראה לי שכן היה מקומו של זה התנא, כי מה שנמצא כך בתורה אע"ג דלפי הפשט משמע זכר ונקבה, מכל מקום אין ספק שכשכתיב את, יש לו רמז כנודע, אבל בלשון בני אדם לא יכון לומר כן:
ד"ה הריני וכו' - הא לא איצטריך וכו'. קשה דאפילו בתרי בבות ראשונות סגי ליה למתני סיפא: