קול הרמז נשים· רבי משה זכות
נדרים · פרק ד משנה ד
תי"ט ד"ה עומד וכו' - כשנכסי וכו'. ולהכי הדר ותני המודר הנאה, דנראה דהוה סגי למתני ואם נכנס לבקרו וכו', דקאי אהמודר דלעיל, אלא דהתם מיירי כששניהם מודרים:
ד"ה אבל וכו'. ומ"ש הר"ב אין זה מוכרח, דאם כן היה לו לומר בתחילה, במקום שרגילים ליטול שכר על הישיבה:
ד"ה ואוכל וכו' - זה בשר וכו'. זה ממש נגד מ"ש הר"ב בדבור אבל לא מן התמחוי, דאם שונאים זה את זה איך ניחוש שיניח לו מנה יפה, ואיך יפרש הרא"ש בבא זו. ואחר כך מצאתי שהרא"ש מפרשו וז"ל, אבל לא מן התמחוי, אם נותנים לשניהם קערה אחת שאם האחד אוכל מעט והשני הרבה נמצא מהנהו משל חבירו, ע"כ: