קול הרמז נשים· רבי משה זכות
נדרים · פרק ג משנה ב
הרע"ב ד"ה נדרי שגגות וכו' - אם אכלתי וכו'. לא מבעיא שהנדר בטעות אלא אפילו שהיה נדר גמור וטעה במעשה, וקמ"ל דאף במעשה בעינן האדם בשבועה. והבבא שגנבה אשמועינן, דאיהו לא ידע ודאי שהיא עשתה כך אלא שחשדה בכך, והו"א דליתיה בכלל טועה. ואי נמי לאשמועינן דצריך שיאמר כך בפיו, כדכתב התי"ט לקמן. ובבא דתאנים, לפלוגתא דבית שמאי ובית הלל:
תי"ט ד"ה נדרי הבאי. כן כתב מוסף ערוך, הגוזמא בלשון יון הפלגה בדבר מה:
ד"ה אם וכו' - תמה וכו'. שפתי כהן (סי' רלב ס"ק ז) השיב לתמיהתו, ועיין גם כן שם בט"ז (ס"ק ח):
שאם כן וכו'. ואם תאמר ומאי שנא ממש"כ בפ"ג דשבועות מ"ח, דכשאינו דרך גוזמא הפירות אסורים. וי"ל דהתם אין לומר דשקר קאמר, דאין אדם מכיר בשקרו כדהכא שהדבר ברור שלא ראה נחש כזה, אבל לעיל אין כוונתו על גוזמא, שאין דרך גוזמא בכך והוי תנאו כמאן דליתיה, הלכך הפירות אסורים: