קול הרמז נשים· רבי משה זכות
נדרים · פרק ב משנה א
הרע"ב ד"ה קונם וכו' - הרי זה בבל יחל דברו מדרבנן וכו'. משמע דלא ס"ל לר"ב כתוס' (טו,א ד"ה רבינא), דמתניתין לצדדים קתני, ואיני משמשך הוי אורייתא, אלא ס"ל כהר"ן (טו,ב ד"ה והא מן התורה), דהנאת תשמיש נמי לית ביה ממשא, ומשום הכי סתם הר"ב וכתב אכולהו בל יחל מדרבנן. אבל יש להקשות דאם כן הא דאמרינן בפרק ראוהו בית דין (רה"ש כח,א) המודר הנאה מחבירו מותר לתקוע לו שופר, דמצות לאו ליהנות ניתנו, תיפוק ליה דהנאת השמיעה אין בה ממש, ק"ו מהנאת תשמיש. וי"ל דאם כן יאסור מדרבנן כדהכא:
תי"ט ד"ה ואלו וכו'. הנכון הוא מ"ש הר"ן (יג,ב) וז"ל, איידי דתנא בפרק קמא נדרים אסורין פתח הכא באלו מותרין:
ד"ה חולין וכו' - שגם הוא אינו גורס כן וכו'. הכי משמע ממ"ש במתניתין (יג,ב) וז"ל, חולין שאוכל לך (אע"ג ד)מילתא דפשיטא היא ובגמרא מפרש אמאי קתני לה, ע"כ. דמ"ש אמאי, היינו מאיזה טעם, והיינו דרבינא, כי איידי (יד,א) אינו טעם:
וכמ"ש גם הכסף משנה וכו'. קשה מאד, דהכסף משנה (הל' נדרים פ"ב הי"ג) לא כתב כך אלא להקשות על הרא"ש ז"ל, דכתב מסברת עצמו דרישא לא בעי שאלה מדקתני סיפא וכו', ולא דס"ל לכסף משנה דסברא מעלייתא היא לומר דנטר עד סיפא, דאדרבה הקשה על הרא"ש אמאי לא כתב לה מלשון הגמרא (יד,א), דמי איכא לאסוקי וכו', דמינה משמע דליכא למימר דנטר לה עד סיפא, דאם כן לא הוה קשה מידי, ובודאי קשה על הרמב"ם דפסק דבעי שאלה, והרב לחם משנה רצה להליץ בעד הרמב"ם וכתב בעצמו שהוא דחוק:
ד"ה קונם שאיני משמשך וכו' - והא מצות וכו'. וי"ל דאפשר לו שלא ליהנות ולא לכוין להנאה, דומיא כמי שכפאו שד: