קול הרמז נשים· רבי משה זכות
נדרים · פרק א משנה ב
האומר. איידי דתני לעיל האומר לחבירו, וברוב נדרים הנזכרים בזו המסכת איני אוכל לך, תני הכא האומר לחבירו, דהוא הדין אם
אמר לעצמו ככר זה עלי:
נדר במותא. לא אמר נשבע, ללמד שבועה בלשון נדר הוי שבועה (עי' ר"ן ב,ב ד"ה איידי):
תי"ט ד"ה נדר במותא וכו' - דבעי למתני גבי וכו'. ועוד י"ל למ"ד (י,א) שבדו חכמים, דטעמא דתקינו רבנן כינויים כי היכי דלא לדכר שם שמים לבטלה, הנה במצות נדרים וחרמים ונזירות נזכר שם ה', (ויקרא כז,כח) יחרים איש לה', (במדבר ל,ג) נדר לה', (שם ו,ב) להזיר לה', לכן הסמיכם, אבל בשבועה כתיב, (שם ל,ג) (תשבע)[השבע]. [ולמ"ד] לשונות נכרים הם, לדברי הטור (סי' רלז), מומי ואומי אינו כג' האחרים שהרי הוא לשון תרגום גמור, ופי' הר"ן (י,ב) אין הכינוי לשבועה אלא למשה, ודוק: