אור ברסלב
קול הרמז נשים כתובות › פרק יא משנה ו

קול הרמז נשים· רבי משה זכות

כתובות · פרק יא משנה ו

פרק יא משנה ה

הממאנת. ירושלמי (הל"ז) גריס היתומה, ומפרש דהיינו ממאנת, וה"ג הרי"ף שמביא פירוש הירושלמי. ונראה לי דנפקא מינא דממאנת צריכה למאן, ויתומה כולל אפילו השיאוה שלא מדעתה דאינה צריכה מיאון. והוה אמינא דבשלמא ממאנת לית לה כתובה משום דמעיקרא נשאת לדעתה, אבל שלא מדעתה הוה אמינא דליהוי לה כתובה קמ"ל. ולא ידעתי למה לא כתבה התי"ט בס"א, עיין מה שכתבתי לקמן בד"ה ולא מזונות:

הממאנת. סדרן זו אף זו, לא מבעיא ממאנת שיוצאה מעצמה אלא אפילו שניה משום שמרגילתו, ואפילו אילונית דליכא בה טעם זה יש בה טעם דמקח טעות, ומשום הכי נקט הר"ב בכאן טעם דמרגילתו בשניה, משום דלא שייך טעם דחיזוק לדברי תורה, אבל ביבמות (בפ"ט מ"ג) דתחלת המשנה איירי באיסור, נקט טעם החיזוק לכללות כל המשנה: הממאנת. ובגמרא (ק,ב) רב תני קטנה היוצאה בגט אין לה כתובה וכל שכן ממאנת. ולפי גירסתינו קשה דהוה ליה לתנא דידן למתני קטנה דהוי רבותא, ולגירסת הירושלמי ניחא, אפשר דרב הוי גריס כירושלמי, ושמואל דפליג עליה דאמר ממאנת אין לה קטנה יש לה, גריס כגמרא דידן. ולהרי"ף דגריס יתומה ופסק כשמואל לא קשיא, דאיהו מפרש יתומה דוקא ממאנת ושאינה צריכה למאן כנזכר לעיל, ולפי זה גרסת היתומה עדיפא מדידן דאיהי אליבא דרב ושמואל:

הרע"ב בד"ה ולא מזונות וכו' - והשניה והאילונית וכו'. עיין בתוס' דבבא מציעא דס"ז ע"א, שכתב בדרך אחר שהאי אילונית דומיא

דממאנת, וכן כתב הר"ן. ונראה לי דסברי דאם יש לו בנים מותר לישא אשה שאינה בת טובים, אבל להרמב"ם ס"ל דאסור כדכתב התי"ט לקמן (ד"ה יש לה כתובה), והר"ב סבירא ליה כהרמב"ם:

תי"ט ד"ה השניה וכו' - דפליג בדידה וכו'. לא ידעתי איך הבינו התי"ט לפי גרסא זו. ומהר"ש דילויק"ו (עי' שו"ת הרמ"ז עמ' קלח, הר"ר שמואל דיל ויקייו ז"ל מ"ס ליקוטי אורות והוא הרב הגדול בעל הגהות הרי"ף. ובס' שם הגדולים ע' ליקוטי אורות, חיבר הרב אברהם דיל ויקייו חידושי דינים וכללים מלוקט מהראשונים וראיתיו כ"י). גרס דתני(א) בהדה, ובהרי"ף דקראקא מצאתי דגרסה דפליגי בדידה, ור"ל שברייתא מחלקת בינה לבין אלמנה, דאלמנה אינה מרגילתו ושניה מרגילתו, דאלמנה מד"ת ואין צריך חיזוק ושניה מד"ס וצריך חיזוק וכו', ואם אין השניה אלא דלא הכיר בה אין חילוק בינה לאלמנה, דבלא הכיר בה גם היא אין לה כתובה וכו', וכדכתב הר"ב בפ"ט דיבמות סמ"ג: ד"ה אין וכו' - לאו בחדא וכו'. יקשה לו גם כן על הר"ן, שבתחלת פירוש המשנה הזכיר שני הטעמים, דאף על גב דאיכא נפקותא לענין חלוצה, מכל מקום בשאר שייכי תרי טעמי:

ד"ה יש וכו'. - וכתב הטור בסי' קט"ז, אפילו מזוני וכו'. ז"ל הרמב"ם פכ"ד מהלכות אישות ה"א, אף על פי שכופין אותו להוציא הרי היא ככל הנשים ויש לה כתובה ושאר תנאי כתובה. וגם השו"ע סי' קט"ז ס"ג כתב, הרי היא ככל הנשים וכו'. ולא כתב אף על פי שכופין מפני מחלוקת בדבר. אבל הרמב"ם סבירא ליה, ואפילו הכי כתב דיש לה מזונות. ולטעמיה תקשי מאי שנא אילונית משניה דמחלקינן בין הכיר ללא הכיר. ונראה לי דטעמא משום דיש אשה הנחשבת לאילונית דהיינו בסימניה היכולה לילד, וכדתנן בפ"ד דגיטין מ"ח:

דאין הכי נמי דלית וכו'. זה תימה שפוסק נגד הרבים:

ד"ה אלמנה וכו' - כי הכיר וכו'. ובזה מתיישב שכבר תנינן להא פ"ט דיבמות מ"ג:

תוכן העניינים

קול הרמז נשים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה