אור ברסלב
קול הרמז נשים כתובות › פרק י משנה ה

קול הרמז נשים· רבי משה זכות

כתובות · פרק י משנה ה

פרק י משנה ד

וכי מפני. ר"ל וכי מפני שכושלת בראיה נשכרת והלא אין מרחמים בדין: תי"ט ד"ה מי שהיה וכו' - אותה שלישית וכו'. אין להקשות שכיון שהיא נשבעת בודאי שבאה לגבות מה שיש לפניה, ואם כן למה תשבע לה הראשונה. וי"ל דאין לה לגבות כל כתובתה. אי נמי לפי אוקימתא (צד,א) דשמא תמצא שדה אחת גזולה כדלקמן:

ד"ה הראשונה וכו' - וצריך לי עיון וכו'. י"ל דע"כ לא טענינן אנן אישתבע, אלא דוקא כעין השנוי במשנה הנפרעת מן הלקוחות, שבודאי אותה השדה היא שלהם וזו באה ליטלה מהם, אבל הכא הראשונה ושניה שקולות הם, דבכל חדא איכא ספיקא דשמא אתפסה צררי. ועוד דהכא שניה מסתפקת דלמא לא ישאר לה ממה לגבות ואינו ודאי, ומהני טעמי בעינן דאי תטעון. ועוד מדקתני הראשונה נשבעת לשניה משמע שהשניה טוענת, דאי לא תימא הכי ליתני כולן נשבעות חוץ מן הרביעית: ד"ה והרביעית וכו' - אפילו גדול וכו'. איברא דבגמרא (צד,א) איכא מאן דאמר [אביי] דבהא פליגי, דת"ק סבירא ליה דיתומים שאמרו דאין נפרעים מהם היינו קטנים אבל גדולים שלא בשבועה, ובן ננס סבר דאפילו גדולים, אבל היינו אוקימתא אחריתי דאוקימנא במתניתין, אבל באוקימתא דכתב הר"ב שנמצאת גזולה, לא פליגי בהא דיתומים, אלא כולי עלמא סברי דאחד גדולים ואחד קטנים. מיהו ראיה דכתב התי"ט דהא דתנן בפ"ט מ"ז וכו', אינה ראיה, למאן דאמר דנקט קטנים מפרש מתניתין נמי דוקא בקטנים:

ד"ה בן ננס וכו' - נשכרה, נפסדה וכו'. וצ"ל נשכרה מי קאמר ת"ק נשכרה וכו':

לפי שאין גבייתה וכו'. וא"ל נשכרה במה שלא נשבעו, כיון שמיד יטרפוה מידה. מה שאין כן לפי' הר"ח (תוס' ד"ה שנמצאת) דכיון דלא ידועות דאי איכא גזולה אלא חשש בעלמא, מקרייה שפיר נשכרה במה שלא נשבעה, ולזה י"ל דבן ננס אמר נשכרה לפי סברא דידיה:

משום חשש וכו'. רש"י לא סבירא ליה הכי, חדא דאחזוקי אינשי רשיעי לא מחזקינן. ועוד דבגמרא (צד,א) אמר כגון שנמצאת, דמשמע דכן הוה שנמצאת ממש, ולר"ח אינו מוכרח לומר שנמצאת:

ד"ה חולקות וכו' - מאי קמל"ן וכו'. נראה דאיכא למימר דדוקא כשיש לכל הקודמות כדי כתובות אף האחרונה תפרע, אבל כשאין לה אלא מנה סד"א דאחרונה לא תקח אלא בשבועה:

תוכן העניינים

קול הרמז נשים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה